שביעי

19 | 24.04.26 | ז' באייר תשפ"ו | 681 גיליון א צלנו במשפחה יש בב בינ הבנימ. בכל פעמ מישהו אחר היה עושה קידוש. כשהגיע תורו של נריה, הוא בחנ את הבקבוק ואז קבע מיד שהוא לא מוכנ לקדש. הוא אמר 'אמ זה לא של ארצ ישראל, אני לא עושה'. כזה הוא היה. דו של ארצ ישראל". מיכל בנ דוד, אמו של מ"ר נריה בנ דוד ז"ל, ממחישה באמצעות ה יפור הזה את השורשיות והחיבור לאדמה שהייתה מנת חלקו של בנה, לוחמ ומפקד כיתה בחיל ההנד ה באוקטובר. 7 שנפל בקרבות מיזמ עגלות הגבורה של עמותת גואלי הארצ מציב בימימ אלה עשרות מרכבות מלאות בציוד חקלאי וכלי עבודה בחוות ובנקודות קצה בנגב, בגליל וביהודה ושומרונ. כל עגלה נושאת את שמו של לוחמ שנפל במ לחמה. ככ מנציחות משפחות שכולות רבות את ילדיהנ, ובוחרות לנטוע את זיכרונ העבר בעתיד המדינה. משפחת בנ דוד היא אחת מהנ. "נריה היה ילד טבע בכל רמ"ח איבריו וש "ה גידיו", מ פרת מיכל. "הוא מאוד אהב אדמה, והיה ילד מק ימ עמ אור בפנימ". הוא היה הר ביעי בינ שמונה אחימ, ואת החיבור לחקלאות פג בישיבת רגבימ. "הבוצ היה נדבק לו לבגדימ ולנעליימ, ויומ אחד הוא נכנ הביתה כל ככ מלוכ לכ, שלא הבנתי מאיפה בא. הוא ענה 'אמא, זאת אדמת ארצ ישראל'. זו אודי ציטיאט צילום: משה ויסטוך שורשים מיזם עגלות הגבורה מציב ציוד חקלאי וכלי עבודה בחוות כל עגלה • ובנקודות קצה בנגב, בגליל וביהודה ושומרון אמותיהם • נושאת את שמו של לוחם שנפל במלחמה ז"ל מספרות עמיחי רובין ז"ל וסמל נריה בן דוד של סמ"ר על בניהן שנפלו ועל הקשר שלהם לאדמת ארץ ישראל "אני מרגישה במרתון, וכאילו יש יד מאחור שדוחפת אותי לסיים". מיכל בן דוד ובתיה רובין עם תמונות הבנים