שביעי

שורש ראוכרגר ז"ל, עמדו בפתח הדלת וניהלו קרב בלימה. כל החיילימ היו פרו ימ, והתפקיד של עמיחי היה למנוע מהמחבלימ להיכנ . לא הייתה לו כמעט תחמושת, אז הוא ניהל את הירי, וכמו שהחברימ יפרו לנו - 'ניגנ' על הנגב. בכל פעמ ירה צרור". במהלכ הקרב, שנמשכ שעות ארו כות, נפצע עמיחי כמה פעמימ - בידו, ברגליו ובשלב מ וימ אפילו בראשו - אכ לרגע לא הפ יק לירות ולנ ות להדופ את המחבלימ, שהיו מצוידימ באמצעי לחימה רבימ. בשלב מ וימ נזרק לעברו רימונ, והדפ הפי צוצ הפריד אותו מהנגב. הקרב המשיכ להתנהל, וב ופו של הדבר המחבלימ התייאשו מני יונ הפריצה למתחמ ושבו על עקבותיהמ. משפחתו של עמיחי שמעה במוצאי שבת במקרה על פציעתו, ומיד מיהרה לבית החולימ. לאחר שלושה ימימ של מאבק קבעו הרופאימ מוות מוחי, והוריו החליטו לתרומ את איבריו, מה שהציל חמישה בני אדמ. השאיפות שנגוזו קמו לתחייה שאלה קצת בנאלית, אבל איכ ממשיכימ הלאה? מה נתנ לכנ כוח? בתיה: "כשעמיחי היה מאושפז, חברימ שלו כל הזמנ יפרו לנו שהוא הציל להמ את החיימ, וזה נתנ לנו כוח. מאוחר יותר, כשנפטר, יפרו לנו החברימ שעמיחי כל הזמנ אמר שב ופ תהיה מלחמה. כששאלו אותו אמ הוא לא מפחד למות, הוא ענה 'אני מפחד, אבל אמ אצטרכ למ ור את הנפש שלי, אני מוכנ'. "כששמעתי את זה, הבנתי שהבנ שלי בחר להיכנ לאירוע הזה בעיניימ פקוחות, מתוכ בחירה למות על קידוש ה'. ברגע שאתה לא מביט על זה רק בעיניימ פרטיות, אלא במבט רחב של עמ שלמ וכחלק מהמ ע שלנו לגאולה, זה מעודד ונותנ הרבה כוח". "אינ ברירה", מו יפה מיכל, בעו דה מנ ה לבלוע את הדמעות, "החיימ דוחפימ קדימה. אני מרגישה כמו במרתונ, וכאילו יש תמיד יד מאחור שדוחפת אותי ואומרת לי שאני חייבת ל יימ. שאני חייבת לקומ. זה לא שאינ נפילות, אבל מכל נפילה לומדימ לקומ ולהמשיכ". ההנצחה היא חלק מההחלטה להמשיכ? מיכל: "בהחלט. זה מרוממ. העבו דה של נריה בעולמ הופ קה באמ צע, ועמ מיזמ עגלות הגבורה פתאומ כל הרצונות והשאיפות שנגוזו קמות לתחייה על ידי אחרימ". בתיה: "עמיחי אהב את הארצ ונלחמ עליה בגבורה, ולכנ ההנצחה שמטר תה לבנות ולפתח את הארצ מתחברת מאוד לדמות שלו. זה מיזמ מרוממ. לפני שעמיחי נפטר, עמדנו ביב המיטה שלו ונפרדנו ממנו. הבטחנו לו שנמשיכ בחיימ, ונמשיכ להיות בית שמח ופתוח עבור כולמ, ושנשתדל • להיות טובימ יותר בזכותו". עמיחי אהב את הארץ ונלחם עליה בגבורה, ולכן ההנצחה שמטרתה לבנות ולפתח אותה מתחברת לדמותו. לפני שנפטר, עמדנו סביב המיטה שלו ונפרדנו ממנו. הבטחנו לו שנמשיך להיות בית שמח ופתוח עבור כולם "מיזם מרומם". העגלה הנושאת את שמו של עמיחי רובין מדי שבוע ניתן לקבל את הגירסה הדיגיטלית של העיתון עוד לפני סירקו את ה־ להצטרפות לקבוצת הווטסאפ, כניסת השבת. לפני כולם? רוצים לקרוא את חדש! חדש! חדש!