28 / 48
25.08.17 |
ג' אלול תשע"ז
| 270
גליון
שביעי
| 28
מככ מוותרימ או נכנ ימ להתנה
לות של משא ומתנ עמ המתבגר. עמ
הזמנ חלה ה למה כי רפ האיומימ
הולכ ועולה עד שבמצבימ מ וימימ
המתבגר עושה וג של 'ברוגז' או
מתעלמ מההורימ, לא עונה לשיחות
טלפונ מהמ, יוצא מהבית בלי להגיד
שלומ וכו'.
"אינ שיתופ, אינ עדכונימ, יש
המונ ת כול ובמקרימ מ וימימ זה
מגיע ל וג של ניתוק. ההורימ גמ
כנ מתו כלימ. יש כאלה שכוע ימ
ומרגישימ כפיות טובה מצד המת
בגר. לעיתימ המ ח רי אונימ, מרי
מימ ידיימ, מפחדימ מהדרדרות של
הקשר עמ הילד, ואז המ מוותרימ לו
ובעצמ מוותרימ עליו".
ההורים לא אשמים
אריאל מ פרת כי היא מוצאת את
עצמה מבהירה להורימ שמגיעימ
אליה, שנפילה של הילדימ אינה
כתוצאה של כישלונ שלנו כהורימ
אלא בגלל עוצמת ההשפעה ה בי
בתית שיש היומ. "זה מ פיק שהבנ
או הבת נפלו דרכ צ'ט או פיי בוק,
לקשר לא רצוי, או מישהו שהטריד
והיא לא ידעה מה לעשות". לדב
ריה, היומ הבנות יותר חשופות וגמ
ההורימ לא יודעימ איפה בדיוק לשימ
"בגיל ההתבגרות חווים את העולם בשחור ולבן". מורה ותלמידה בכפר הנוער
את הגבולות וכמה לשחרר. "אני
יכולה להבינ את הפחד שאמ ההורימ
יעמידו גבולות מהודקימ מידי היל
דה תבעט, ויש קושי כמה לשחרר.
אני לא זוכרת שבתקופתי בנות היו
מ תובבות עד חצות בחוצ כבשגרה,
או נו עות לטיול וזורמות עמ המצב.
היומ הגבולות יותר משוחררימ ולכנ
הבנות נחשפות למצבי קיצונ הרבה
יותר בקלות. זה לא בהכרח כישלונ
של ההורימ. ההורה יכול לתת את
המק ימומ, אבל אמ חברה מהכי
תה, השבט או שכנה, גררה את הבת
ללכת למקומ בילוי מפוקפק או
אפילו לכינרת ושמ היא מתנ ה בד
ברימ לא רצויימ, לנו כהורימ קשה
לשלוט. לפעמימ הילדה מ תירה.
ויש פער בינ מה שההורימ מודעימ
ומה שקורה באמת.
"צריכ גמ לזכור שהיומ אימהות הנ
יותר קריירי טיות. מה שלא היה
בדור שלנו", היא מו יפה. "ההורימ
מחוצ לבית ולא יודעימ מה קורה. גמ
הטלפונ הנייד נותנ תחושה שאפשר
להיות בקשר כל הזמנ עמ הבת, אבל
בפועל זה לא תמיד עובד".
אז מה כנ עושימ?
"בחמש השנימ האחרונות אנחנו
כחברה עוברימ תהליכ מאוד בריא.
עצמ זה שבאולפנות ובישיבות הר
"היום הגבולות יותר משוחררים ולכן הבנות
הרבה יותר בקלות. ההורה יכול לתת
נחשפות למצבי קיצון
את המקסימום, אבל אם חברה מהכיתה או השבט גררה את
הבת אפילו לכינרת ושם היא מתנסה בדברים לא רצויים,
"
מסתירה
. לפעמים הילדה
לנו כהורים קשה לשלוט
צילום: גולן פרודקשן
גילות מדברימ על כל מיני דברימ
שלא היו מעזימ להעלות על הדעת
לפני שנימ פורות - מיניות, בג
רות וכו', זה כבר משהו חיובי
שאומר שאנחנו נפתחימ יותר. אבל
לא תמיד מצליחימ לגעת בדקויות
או בניואנ ימ.
"יש הרואימ בציונימ ובהישגימ חזות
הכול ונדמה להמ שרק אלה המ קרי
טריונימ למצוינות. מו ד חינוכי
שבו מצוינות מתבטאת רק בציונימ
ובתחומ הלימודי, עלול להיות הר
ני לחלק מהנערות. אנחנו ההורימ
והמחנכימ צריכימ לחנכ לעמל, לח
ריצות, למידות טובות ורגישות. אמ
נחנכ לכל אלה ההישגימ הלימודיימ
יבואו ממילא".
"בכפר הנוער, אנחנו מאוד מאמינימ
בנוכחות ההורית שהיא מלווה את
התהליכ. לנו מאוד חשוב להחזיר את
הביטחונ להורימ, כי כשהנערה רואה
את התגובה של ההורימ שגמ אמ היא
נפלה לא קרה כלומ, היא מקבלת כוח
להתמודד ולהתגבר. יש אצלנו יכולת
לתת מענה רגשי דרכ יועצות, מל
וות ומדריכות. אנחנו עובדימ הרבה
על נושא הבהלה. שלא להתעמת ולא
להיבהל מהתנהגויות חריגות".
מה בעינייכ נחשב להצלחה?
"אני מאוד מאמינה בהצלחות הק
טנות", היא אומרת. אריאל מ פ
רת על נערה מבית רוג שהגיעה
למקומ לפני שנתיימ, ללא ביטחונ
עצמי. "היא היתה כמו עלה נידפ, לא
שמענו ממנה מילה. אחד הדיווחימ
שקיבלנו - שהיא ממש גבולית
מבחינה קוגנטיבית ויש לה בעיות
שמיעה, לא בגרותית. לא ראיתי את
השינוי יומ יומ אבל היא יימה עמ
בגרות מלאה, אפ בעיות שמיעה
שזה היה כנראה מנגנונ שהיא פי
תחה עמ עצמה. היא עשתה שירות
לאומי והפכה לנערה בוגרת וחברו
תית מאוד". אריאל מציינת כהוכחה
לשינוי, אירוע בו מנהלת המטבח
חלתה והיא תפ ה את הפיקוד על
המקומ ליומיימ.
"אני תמיד אומרת להורימ שזה
ההבדל בינ בית לפנימיה. בבית יש
אבא ואמא במקרה הטוב. אנחנו עו
בנות
15
אנשי צוות על
5
בדימ עמ
ועוד אנשימ מ ביב. היכולת לתת
כוח אחד לשני מאוד נדרש".
ל יומ, בוחרת אריאל לשתפ במש
פט אותו היא נוהגת לומר לבנות,
להורימ ואפילו לעצמה ברגעי משבר
אכ לא רק. אני מאוד מאמינה במ
שפט הזה: 'אינ הטיפה חוצבת ה לע
מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדתה'.
•
זה המוטו שלנו".