שביעי

27 / 48

27 | 25.08.17 | ג' אלול תשע"ז| 270 גליוןשביעי
בהוראת ביולוגיה ומחנכת באולפנת
צפירה, ובהמשכ אפ ניהלה את בית
ה פר הממלכתי דתי האזורי ברמת
שנימ הגיעה אליה 5-הגולנ. לפני כ
הצעה, כמעט במקרה, לנהל את
כפר הנוער איילת השחר במושב
יונתנ ברמת הגולנ. "כשניהלתי את
בית ה פר הי ודי נרתמתי לטפל
באוכלו יית הילדימ שבית ה פר
לא נותנ להמ מענה", היא אומרת.
"הבנתי שאני לא מכירה אותמ מ
פיק וזה מאוד נגע לליבי. כל הזמנ
הע יקה אותי השאלה מה אנחנו
כצוות יכולימ לעשות עמ ילדימ
שלא מוצאימ את עצממ". לטענתה,
הנטיה הטבעית של מערכת החינוכ
היא לנ ות לגלגל את האחריות על
ההורימ או על הבית -"לי כמנהלת
זה הפריע".
איכ נערה מבית נורמטיבי לח
לוטינ מגיעה למצב כזה?
"ילדימ בגיל ההתבגרות חווימ את
העולמ בשחור ולבנ, בכנ ולא, בטוב
ורע. קשה להמ להכיל מצבימ מור
כבימ של 'גמ וגמ' כמו: אני גמ שמ
לכ גבולות וגמ מכיל ואוהב, ואולי
אני שמ לכ גבולות בגלל שאני אוהב
אותכ. הנער/ה מפרשימ את ההורימ
ובכלל את המבוגרימ ככאלה שלא
מבינימ את עולממ. לעיתימ יש
להמ תחושה שהתגובות של המבו
גרימ, בעיקר אלו שמבטאות הצבת
גבולות, מבטאימ חו ר אכפתיות
למצבמ החברתי והרגשי. בשל ככ
מתבגרימ נוטימ לכעו על ההורימ
ולראות בחברימ את הכתובת לשי
תופ והתייעצות. לעיתימ החברימ,
מתוכ תחושה של אחווה ו'שותפות
גורל', מבלי לשימ לב גורמימ לה
תרופפות בקשר של חלק מהמתבג
רימ להוריהמ.
"יש מתבגרימ שכדי להשיג את
מבוקשמ המ יגלו לעצממ דפו של
איומימ והפחדות כדוגמת: 'אמ לא
תתנו לי לצאת הלילה עמ
חברימ אני אצא מהבית
בלי לשאול אתכמ,
או אני לא אלכ מחר
ללימודימ'. ההורימ
נבהלימ וכתוצאה
ביא לתחושה רגשית מאוד קשה, ואז
אינ רצונ ללכת לבית ה פר. אריאל
מציינת כי היומ הרבה יותר מבעבר
יש בעיית 'אי ביקור דיר' - בנות
שאיננ מגיעות באופנ דיר לבית
ה פר ואפ שוטטות ברחבי בית
ה פר".
אריאל מביאה דוגמה על אחת הבנות
שהגיעה לפני כשנתיימ לכפר מאחת
האולפנות הנחשבות, במצב מאוד
מורכב, עמ נתק גדול מההורימ
שהיה נראה שלא יכול להתאחות.
"היתה אצלה המונ תוקפנות והיא
ממש פגעה בעצמה ברגעי כע . אבל
עמ עבודה משותפת בתוכ שנתיימ
היא עשתה תהליכ מדהימ ב יומו
היא התקבלה לצבא בתפקיד שרצ
תה, והקשר עמ ההורימ חזר להיות
חמ. ראינו ממש תהליכ מאוד מש
מעותי להורימ והקשר הטוב בבית
חזר. תהליכ מאוד משמעותי. את
העבודה הגדולה היינו צריכימ לע
שות עמ הצוות שלנו.
לוותר עליו= לוותר לילד
( היא אמ לשישה 49) יעל אריאל
המתגוררת בישוב חי פינ שברמת
הגולנ. היא גדלה בבית ירושלמי
שע ק בחינוכ בכל רמ"ח איבריו.
מההורימ, דרכ האחימ ואפ בעלה
ידידיה המלמד בישיבה בחי
פינ. את תחילת דרכה עשתה
ההכחשה "הבעיה בציבור הדתי לאומי היא
יש לנו קושי כהורים לקבל שהבת שלנו העצמית.
לא מצליחה להסתדר במסגרת הרגילה. גם כשיש
להשאיר זיהוי של קושי, יש התלבטות האם
"למסגרת קצה או לשלוח אותה באולפנה
הורים,
עשו ואל תעשו:
ישנם הקדישו זמן לשיח עם המתבגר,
מתבגרים שצריך ליזום איתם שיח כזה.
– הילד התנהג הכו על הברזל בעודנו קר
באופן שאינו ראוי? לפני שאתם מגיבים
תעצרו רגע. אל תיכנסו לעימות מיותר, אלא
תנו לילד להירגע. לא יקרה שום אסון אם
תשוחחו על כך כשכולם רגועים.
אל תשפטו את הילדים בשעת כעס
ואל תאמרו: "כשאני הייתי ילד\ה מעולם לא
דיברתי ככה להורים, תמיד עזרתי כשביקשו
ממני". התחושה שנותרת היא שהם לעולם
לא יעמדו בציפיות הגבוהות ולכן אין טעם
להשקיע.
גלו אמפתיה וצרו שיח שמאפשר
- אם יש לכם חשש שהבן או הבת פתיחות
מסתובבים במקומות לא טובים, שימו את
הדברים על השולחן. תגידו להם "אנחנו
דואגים לך. אנחנו, מפחדים\חוששים\
חושבים שאולי הסתבכת במשהו. אנחנו פה
לכל בעיה". שהילדים ירגישו וידעו שאם הם
נפלו במשהו אתם הראשונים שתרצו לעזור.
- קחו אל תפחדו להציב גבולות
בחשבון שהמתבגר יבחן את מידת העמידה
שלנו ולכן חשוב להיות עקביים.
– כך תנו לילד לקבל את ההחלטות
הרבה יותר קל להם ליישם את זה בפועל.
לדוגמה: הילד יוצא בשעת הערב מחוץ לבית
בחופש, אל תקבעו שרירותית את שעת
החזרה אלא שאלו: באיזה שעה אתה חושב
שתוכל להגיע? נסו להתכוונן על שעה
מוסכמת. הסיכוי שהם יעמדו בזמן גבוה
לאין שיעור.
- שתפו קודם מה נהלו שיח אמיתי
אתם הרגשתם בסיטואציה שהיתה. מה עבר
עליכם כהורים, ואז תשאלו מה קרה: "אולי
לא הבנו אחד את השני". נקודת ההנחה היא
שהילדים שלנו לא רוצים לפגוע בנו או
לכעוס עלינו. תזכרו שגם לנער לא טוב
בסיטואציה הזו. ניהול שיח אמיתי ופתוח
נותן המון ביטחון ואמון.