43 | 04.09.15 | כ' אלול תשע"ה| 175 גליוןשביעי
סיפור לשבת
שתי אפשרויות
זה היה במוצאי שבת. הכיכר היתה מלאה
בבני נוער ממשפחות טובות. אחד בן של
רב, שני בן של רופא, שלישי בן של חקלאי,
ורביעי בן של אופה. המשותף לכולם, שהם
נפלטו מהמסגרת החינוכית בה שהו. ראובן
שמיר, החליט לעשות מעשה. הוא הגיע
לכיכר, נכנס למקום בו שהו בני הנוער, והחל
לשוחח איתם. בהתחלה הסתכלו בחשדנות
על הבחור המזוקן שנכנס למקום, וחשבו
שטעה בכתובת. אולם, כשראו שאהבה
אמיתית שופעת ממנו, נפתחו לקבל את
דבריו. הוא הוציא להם תמונה, ובה נראה
בחור עם סיגריה תקועה בפיו, שני
עגילים באוזנו, ושלוש שרשראות
על צווארו. "אתם מכירים את
הבחור הזה"? שאל ראובן
את הנערים. "לא". "איך
הוא נראה לכם"?
"אחד כמונו, משלנו",
ענו. "איפה אתם חושבים
שהוא נמצא היום"?
"בכלא" ניחש אחד
הנערים.
"הוא נמצא כאן בכיכר,
אני יכול להראות לכם
אותו". הנערים היו
סקרנים. "הנה הוא",
אמר ראובן והצביע על
עצמו. "אם לא היית מגלה, בחיים
לא הייתי מקשר בינך לבין התמונה", אמר
שמוליק. "ומה אתה רוצה מאיתנו"? שאל
משה. "אני רוצה לעשות אתכם עסק. אני
אספר לכם את הסיפור שלי, ואתם תספרו
לי כל אחד את הסיפור שלו.
הסיפורים היו דומים ושונים. כל נער היה
עולם בפני עצמו. "סוף סוף מישהו מסכים
להקשיב לנו". שמחו בליבם.
השעה היתה חמש לפנות בוקר, וראובן
שהיה צריך ללכת, הבטיח שיגיע גם
במוצ"ש הבא.
במוצ"ש הבא הביא ראובן מקרן וסרט:
"הכפר שלנו".
בסרט נראו בני נוער שמנהלים בעצמם
את המוסד החינוכי שלהם. בונים צריפים,
לוקחים את הצאן למרעה, מכינים ארוחות,
שרים שמחים ומחייכים.
בסוף הסרט שאל ראובן "מי
רוצה להצטרף אל 'הכפר
שלנו'? שישה מן
הנערים הרימו את
ידיהם. היו עוד כמה
שהיססו. "יש לי עוד
סרט להראות לכם",
אמר ראובן.
הסרט השני לא היה נעים לצפייה,
היו בו בחורים עצובים ומיואשים.
"מי רוצה להגיע ל'כפר שלנו' שאל
שוב ראובן. הפעם כולם
רצו. הם הבינו כי יש
בידם 'בחירה' בין טוב
ורע. הם הבינו שיש
להם הזדמנות להציל את החיים שלהם על
ידי בחירה נכונה. הם התחילו מיד בעשייה
ותוך זמן קצר התמלאו חייהם במשמעות
ועלה חיוך על פניהם.