69
(
הפינג פונג )טניס שולחן
,
בשירות הצבאי, כאמור, חלפתי על פני מספר תחנות: היחידות הנבחרות
פיקוד הנח"ל בירושלים )019( שם היה מוטה גור מפקדנו; מחנה בית
,(
דרס שם שימש סופפו מפקד )שסרב לשחרר אותי לאירועים ספורטיבים
מחנה הנח"ל 809 בג'וערה, שם שימש רב סרן דוד זהבי כמפקד )זהבי שמח
לפגוש אותי, אחרי ששמשתי מדריך הספורט שלו, כאשר היה חניך בקורס
.(
מג"דים
היתה זו תקופה נפלאה. במהלך שירותי הצבאי פיתחתי לעצמי התמחות
בענפי ספורט כמו: כדורגל וכדור עף ולמרות שלא הייתי בין הגבוהים
.
הצטיינתי אפילו בכדורסל
אבל היה משחק אחד שאהבתי יותר מכל: טניס השולחן. במהלך תקופת
השירות הפכתי להיות אלוף הנח"ל בענף זה, ובמשך שנים חלמתי כי אם
אנשא, ואקים בית, יהיה בו שולחן פינג פונג משלי חלום שאכן התגשם
,
שנים מאוחר יותר. במשך השנים השתתפתי בתחרויות צבאיות שונות
.
וגם בתחרויות ארציות
צעדים ראשונים באזרחות
השירות הצבאי היה מרגש, מספק, ומהנה אך למרות הפניות שהגיעו אלי
מבית הספר לקצינים החלטתי כי אין ברצוני לקשור את גורלי עם שירות
הקבע או לעשות קריירה צבאית. ב 35.9.11 השתחררתי לאחר שירות
של שנתיים וחצי בצבא הסדיר והחלטתי ללכת ללמוד במכון וינגייט שכבר
באותן שנים יצאו לו מוניטין של מוסד אקדמי משובח. לא הייתי בטוח
שיקבלוני, למרות היותי ספורטאי מצוין ומדריך ותיק. שאיפתי הגדולה
.
היתה להיות מורה לחנוך גופני בבית ספר ומאמן ספורט באזור חיפה
ובינתיים, התחלתי לעבוד כמדריך ספורט בבתי ספר שונים, בין השאר
בבית הספר מקוה ישראל ובלוד. במקביל, שכרתי לעצמי דירת חדר בבית
החלוצות בגבעת עליה ליד בת ים. היו אלו הימים הראשונים שלי כאדם
,
עצמאי. הרווחתי יפה במושגים של אותם ימים ולימדתי בבית הספר בלוד
ואף נתתי שיעורים פרטיים באנגלית שפה אותה למדתי במחנה העקורים
.
בגרמניה, וגם בארץ, והצטיינתי בכך
היתה זו תקופה יפה. מזה שנים, הפרוטה היתה מצויה בכיסי ואף שעבדתי
בהוראה נחשבתי לאדם "בעל אמצעים". חברים רבים חשו שאלי ניתן לפנות
בבקשה להלוואה דחופה. רובם החזירו אחרי זמן לא רב, אך היו כאלו
.
"ששכחו" את חובם. עלי לומר כי מעולם לא החמרתי עימם
פרק מס' 6 מהשירות בצה"ל ועד להקמת המשפחה