68
פרק מס' 6 מהשירות בצה"ל ועד להקמת המשפחה
משפחת שפירא
.
הצבא הפך להיות באותם ימים בית שני שלי. אבל היה גם בית ראשון
באותה תקופה כבר ניתקתי את קשריי עם קיבוץ תלמי יפה ובחופשות
הייתי נוסע אל משפחת שפירא בבת גלים שבחיפה. צירקה שפירא היתה
בת דודה של אבא שלי, אבל נהגה בי כאילו הייתי בנה ממש, לצד רובי
.
שפירא )איש העסקים שמת בדצמבר 3002 ( ושאר בני המשפחה
הבית בשכונת בת גלים נמכר למשפחת שפירא במסגרת שיכון לחיילים
משוחררים )יוצאי הבריגדה(. במונחים של אותם ימים רחוקים, נחשב הבית
הקטן לארמון של ממש. במונחים של היום זו היתה דירה קטנטנה: סלון
זעיר, ושני חדרי שינה לא גדולים. בבואי לחופשה ישנתי על מיטה צבאית
מתקפלת שבעלה דב הביא מהבריגדה. הם טיפלו בי כל כך טוב, שהרגשתי
.
נהדר בביתי החדש. הבנים יוסי ורובי ז"ל נהנו בחברתי, וכך גם להיפך
.
בערבים שמרתי עליהם
למרות שלא היתה קרובת משפחה
מדרגה ראשונה, נהגה בי צירקה שפירא
באופן יוצא מן הכלל. לא רק שפתחה
בפני את ביתה, היא אף העניקה לי דמי
כיס וקנתה לי נעליים ובגדים בעת
הצורך. ידעתי כי ביתם איננו משופע
בכסף. צירקה עצמה היתה גננת. בעלה
)דב שפירא ז"ל( עבד כמנהל חשבונות
בנמל חיפה. עם זאת, מעולם לא חסכה
ממני דבר, אף שכבר לא הייתי ילד מזה
.
זמן רב
מדי פעם, נהגתי להתארח בשבתות
במקומות נוספים. מדרך הטבע, הגעתי
לא פעם אל המוסד במגדיאל, שם שהיתי
חמש שנים מאושרות. מעבר לכך, היו
קר ובי המשפחה במושב הדתי
.
שדה יעקב וכפר חסידים ליד חיפה
אבל, ללא ספק, ביתה של משפחת
שפירא היה ונשאר ביתי עד עצם היום
.
הזה
(
צירקה שפירא ז"ל )אימו של רובי שפירא ז"ל
(
ומאחוריה: רחל שפירא )רעייתו של רובי