62 ?
פרק מס' 5 עולים לארץ ישראל, או נוסעים לאמריקה
!
הידד, יש לי קרובים חדשים
במקביל, הלכו "והתגלו" בארץ קרובי משפחה חדשים שעלו ארצה עוד
לפני פרוץ המלחמה. אחת מהם היתה צירקה שפירא )אמא של רובי שפירא
ז"ל, לשעבר מבעלי "הפועל" חיפה בכדורגל(, שהיתה בת אחותו של סבא
שלי. אצלה הייתי לא מעט בחגים ושבתות, והיא זו שנתנה לי תחושה של
משפחה )הם גרו אז בדירת חדר וחצי קטנה בהדר ומאוחר יותר עברו לשיכון
.(
חיילים משוחררים בבת גלים, לדירה של סלון ושני חדרי שינה קטנים
באמצעות המדור לחיפוש קרובים ברדיו שמעה שהגיע ארצה ילד ששם
,
משפחתו אטקין. אחרי שבררה בסוכנות ומצאה כי שמו של הילד מיכאל
הבינה שקרוב משפחה נוסף שלה ניצל אף הוא מהשואה. שניהם, דב ז"ל
."
וצירקה, נתנו לי תחושה של "בית
.
קרובים נוספים שגילו אותי כאן היו ממשפחת קבקוב, משפחתה של סבתי
היה זה אברהם )בומה( קבקוב, צעיר בריא גוף שכאן היה נהג של חברת דן
והיה מהנהגים הבודדים בארץ שנהג אוטובוס של קומתיים, שנסע על הקו
שבין פתח תקווה לבין תל אביב. היו קרובים נוספים, שהתגוררו בכפר
חסידים )משפחת בר מסדה( ושדה יעקב )משפחת דרייזין( אליהם נסעתי
.
בשבתות וחגים, וגם שם הרגשתי כמו בבית
לקרובים הללו, אף שלא היו מבני משפחתי שהכרתי מביילורוסיה, היתה
חשיבות רבה עבורי. ראשית, היתה לי סוף סוף משפחה. נכון, לא אח, לא
הורים או בני דודים, אבל משפחה. והיו כמובן השבתות והחגים. היו ילדים
במוסד שבסופי השבוע נשארו תמיד במגדיאל. הם ראו את הילדים האחרים
נוסעים למקומות שונים, ולהם פשוט לא היה מקום לנסוע אליו. שמחתי
שלי היה לאן לנסוע, מקום ללכת, קרובי משפחה שאפשר לחוש חום וקרבה
.
אליהם
השבת השחורה
.
אחד האירועים הזכורים לי היטב מתקופת מגדיאל היתה השבת השחורה
אזכיר לקוראים הצעירים ביננו כי ב 64.6.92 פתחו הבריטים במבצע רחב
מימדים של חיפושי נשק בכל הארץ. הם סרקו, בלשו, הפכו וחפרו ואף
.
מצאו כמויות לא מבוטלות של נשק ותחמושת ואסרו לוחמים ומנהיגי ישוב
גם על מגדיאל הם לא פסחו. מישהו כנראה הלשין והעביר ידיעות על נשק
החבוי בסליק במוסד עובדה שהיתה נכונה לחלוטין. באותה שבת של
סוף יוני נכנסו חיילים בריטים עם כומתות אדומות )"כלניות"( למוסד
.
והתחילו לחפש נשק בכל מקום. החיילים הללו הטילו עלינו מורא ופחד
.
זו היתה חוויה מפחידה