60?
פרק מס' 5 עולים לארץ ישראל, או נוסעים לאמריקה
בחרתי באפשרות השניה. וכיוון שלא נמניתי על אף תנועה הסתפחתי
לכמה ילדים שהיו חברים בתנועה ציונית חלוצית עובדת. יום אחד עלינו
.
על אוטובוס שלקח אותנו למוסד הילדים במגדיאל, על שם בן ציון מוסינזון
יחד עימי בקבוצה ג' היו אז חיים נדל ואפרים חירם )פיחוטקה(, לימים
.
קצינים בכירים בצבא הגנה לישראל. אנחנו בקשר הדוק עד היום הזה
)פיחוטקה, כידוע, נבחר לאחר שחרורו מהצבא לראש המועצה המקומית
.(
רמת השרון. שלושתנו מצויים עד היום בקשר חברי הדוק
מגדיאל
מגדיאל נראתה לי אז נווה מדבר קטן. היו אלו ימים חמים, והשדות בארץ
הצהיבו. במוסד שלנו, לעומת זאת, השתרעו מדשאות ירוקות רחבות ידיים
,
שהקיפו את צריפי המגורים שלנו. בכל פינה ניצבו אקליפטוסים גבוהים
זכר לנסיונות החלוצים לייבש את ביצות השרון הטובעניות. מעבר לצריפים
,
ניצבו מבני המשק השונים הרפת, הלולים, המתבן, המכבסה, המתפרה
.
המטבח וחדר האוכל, משרדי ההנהלה, ומחסן הבגדים השיתופי
התנאים הפיזיים היו טובים. בכל חדר שוכנו ארבעה ילדים. על המיטות היו
סדינים לבנים נקיים. למרות שלכולנו לא היו הורים, חשו חלק מאיתנו כי
.
הגענו סוף סוף הביתה. ידענו שנישאר במקום יותר משבוע או חודש ימים
חשנו שלא נאלץ עוד לנסוע ולנדוד. ידענו לבטח שאנחנו נשארים כאן. ואכן
כך היה. התאקלמנו, התבגרנו, והתחזקנו לקראת החיים החדשים הצפויים
.
לנו
,
72 חברי הגרעין של קבוצה ג', במוסד החינוכי חקלאי ע"ש מוסינזון במגדיאל
1950
בכנס שאירגן מיכאל אטקין במוסד בשנת
.
מיכאל כורע ראשון משמאל