58 ?
פרק מס' 5 עולים לארץ ישראל, או נוסעים לאמריקה
השיחות על ההורים שאינם, היו נושא שיחה נפוץ בין ילדי המחנה. ילדים
,
וילדות בני תשע ועשר סיפרו זה לזה על הוריהם, מה עשה אבא, במה עבד
.
איך היתה אמא. הזיכרון היה עדיין טרי
ביום הרבינו לדבר ולהזכיר את ההורים והאחים שניספו, ובלילה נשמעו
צעקות בגלל סיוטי הלילה שלא הירפו מרבים מאיתנו. אבל הבעיה האמיתית
,
היתה עם הילדים הקטנים יותר זאטוטים בני חמש, שש ושבע, בלי הורים
לבדם בעולם. הם לא הפסיקו לבכות, והבכי שלהם נשמע במחנה במשך
כל שעות היום. הם סבלו מאוד, והסבל של אותם קטנים ממש קרע לנו את
.
הלב. רצינו מאוד לעזור להם, אך לא ידענו כיצד
עולים לאניה
,
מוזר איך התחלתי להתאקלם במחנה, שבו כנראה שהינו פרק זמן קצר
לא יותר משבוע ימים. יותר מזה לא יכולנו להיות במקום. המחנה חיכה
לגלי העולים החדשים שהגיעו מכל רחבי אירופה. מי שנקלט והתארגן היה
צריך לפנות את מקומו לבאים אחריו. לנו כבר חיכתה ה"שמפוליון", אניה
צרפתית מפוארת )במושגים של אותם ימים( שהפליגה בימים כתיקונם
,
על הקו מרסיי ביירות )שלושה חודשים בלבד אחרי שהביאה אותנו לארץ
.(
עלתה השמפוליון על שרטון, וטבעה
ממרסיי יצאנו עם רכוש. לכל ילד ניתנו שני בקבוקי יין ו 003 פרנקים
צרפתיים. היתה זו הפעם הראשונה בחיי שבה החזקתי בידי סכום כסף
כלשהו. את בקבוקי היין מכרתי וזמן קצר אחר כך כבר עליתי על סיפון
האניה. אינני זוכר מדוע, אבל אני וכמה ילדים נוספים שוכנו על הסיפון, לא
,
בתוך התאים. אולי היה זה בגלל הדוחק, אולי בגלל מזג האויר החם. כילדים
.
נהנינו דווקא לישון על גבי הסיפון
עבורי, ההפלגה לארץ היתה קלה, למרות שנמשכה זמן רב יחסית, כמעט
שלושה שבועות. הים לא סער, אך ילדים רבים חלו במחלת ים ולא פסקו
.
מלהקיא עד שהגענו לנמל חיפה. הרגשתי טוב יחסית בכל ההפלגה
ההפלגה החלה כנראה ב 01 באפריל שנת 6491. העצירה הראשונה היתה
בביזרטה בטוניס. העצירה השניה היתה באלכסנדריה שבמצרים. במהלך
הנסיעה הרבינו לטייל על סיפוני הענק, לנסות לקשור שיחה עם אנשי
הצוות, נהנינו להשקיף על אניות וספינות אחרות שחלפו לידינו. השיט
.
בחברתם של עוד כ 0002 ילדים היה חוויה בלתי נשכחת