57 ?
פרק מס' 5 עולים לארץ ישראל, או נוסעים לאמריקה
?
עולים לארץ ישראל, או נוסעים לאמריקה
היום, כשאני נזכר באותם דברים, אני מגיע למסקנה שתנא חודוש אולי לא
רצה ממש לנטוש אותי, אבל כנראה שהיה לו נוח יותר עם שני ילדיו. אני
הייתי תוספת. ילד עצמאי שלא ממש מקבל הוראות, עושה דברים כפי
שנראה לו. תנא אהב אותי, אבל לא כל כך הסתדר איתי. ההצעה שלו שאסע
יחד איתם לאמריקה, ומצד שני ההצעה להצטרף לאניית הילדים
לארץ ישראל שיקפה כנראה את היחס שלו אלי )אני חייב לומר שבסך
. (
הכל התנהגתי יפה והשתדלתי להי ות ילד טוב וממושמע
.
בכל הנוגע אלי, אני יכול לומר שחששתי מהנסיעה. לא הזכרתי את הארץ
אבל מהסרטים שראינו בלטו נופיה היבשים שלא מצאו חן בעיני. עוד
,
הייתי רגיל ליערות הגדולים של רוסיה, לנהרות הרחבים שלה, לשלג, למים
.
לצבע הירוק
,
היו כמובן החששות מפני הבלתי נודע. לא ידעתי לאן מובילה אותנו הרכבת
איזו אניה מחכה לנו בנמל, וגרוע מכל מי מצפה לנו באותה ארץ זרה ומה
יעשה בי שם? האם יתכן שקרובי משפחה שאיני יודע על קיומם ימצאו
,
אותי שם, או שמא אהיה באותו מקום ילד יתום בן 31, יחיד לבדו בעולם
?
שמתגעגע אל בני משפחתו וחסר אותם
בתחושות קשות אלו עליתי לרכבת לצרפת, וכבר בשעות הראשונות
.
לנסיעה התחלתי להתחבר אל ילדים נוספים. הייינו כולנו יתומים מאב ואם
זו גם היתה הסיבה שקיבלנו את הסרטיפיקטים )אישורי העלייה( שלנו
משלטונות הוד מלכותה. ההורים שלנו נרצחו כולם בשואה. ברכבת, ומאוחר
.
יותר במחנה המעבר, או במוסד, היינו מעתה ואילך משפחה חדשה
הנסיעה למרסיי באותם ימים ארכה כיומיים שלושה. אינני זוכר בדיוק כמה
ימים נסענו, אך אני כן זוכר שהגענו לנמל לפנות ערב. תיכף ומיד הופנינו
אל מחנה המעבר מקום מסודר ומאורגן להפליא. היה במחנה הזה, למרות
.
הצריפים הגדולים והאחידים, משהו מרגיע. הרגשנו שיש מי שדואג לנו
חשנו שסדר ומופת שולטים בכל. בחורים ובחורות ארצישראליות וכן
,
חיילים מהבריגדה הסתובבו בין צריפי השינה, חדר האוכל ובית הכנסת
ודאגו שהכל יתנהל כפי שצריך היה הכל להתנהל וכן ארגנו במקום ערבי
.
שי רה ור יקודים. האו ו י רה הכלל ית במחנה היתה נעימה
באופק חיכה לי עתיד חדש, אבל אני התקשיתי לחשוב על הנסיעה. גם
.
בגלל אי הודאות שעליה כבר דיברתי פה, וגם בגלל אמא וקרובי המשפחה
.
אז עוד לא ידעתי שרוב רובם של היקרים שלי כבר לא היו בין החיים
.
באיזשהו מקום, עדיין ציפיתי לאמא. חשתי בתוך תוכי כי היא חיה וקיימת
בכל יום, חיכיתי למכתב או לאות חיים ממנה. ידעתי כי אם אעלה עתה
לארץ ישראל אתרחק ממנה. שאם תצוץ פתאום ממקום כלשהו, לא אהיה
.
שם כדי לפגוש אותה. אימי האהובה היתה בראש מחשבותי כל הימים