52
חזרה לפרטיזנים
?
לאן, אם כן, אסע עכשיו
שאלה טובה. ביתו של תנא חודוש שוב לא בא בחשבון. אמא לא היתה לא
.
בגלובוקי, לא בקורינייץ, ולא היה לי שמץ של מושג היכן היא אמורה להיות
אבל היה עלי להחליט. לא יכולתי להשאר סתם כך ברחובות וילנה, בעבר
.
עיר עם קהילה יהודית מפוארת
:
לפתע פתאום נזכרתי בפרטיזנים. הלא רומנוב מפקד הגדוד אמר לי בפירוש
."
"אחרי שתסיים את חיפושיך, אני פוקד עליך לחזור לויליקה, אלינו למחנה
שמחה גדולה הציפה אותי אז. בלב וילנה הרחוקה והזרה חשתי שאינני
לבד בעולם. בפעם המי יודע כמה עליתי על רכבת, ללא כרטיס, ותוך זמן
.
לא רב הגעתי למטה הפרטיזנים בויליקה עיר המחוז
רומנוב וחבריו שמחו מאוד לראותני. "ידענו שאפשר לסמוך עליך", אמרו
לי בחיבה וטפחו על כתפי. "אמרת שתחזור, וקיימת את הבטחתך". אחרי
שהקצו לי מקום ומיטה, מצאתי במטה ילד כבן גילי ויחד יצאנו אל מחוץ
לעיר, לשדות, כדי לקטוף לעצמנו תותים. אמנם לא מצאתי עדיין את אמא
,
אך עכשיו, במקום מוכר לי, חשתי שוב טוב, מוגן ובטוח. ידעתי כי כשאנוח
.
אמשיך בחיפושי אחר אמא. קשה היה לי שוב להיות לבד
פרידה מחברים פרטיזנים
חזרתי לחיי השגרה של חברי הפרטיזנים. פה ושם נשברה השגרה כשהגיעו
למכלאות שהקמנו שבויים גרמניים. כמה עלובים נראו, וכמה רעבים, רזים
וחסרי אונים ניגוד מוחלט לצבא הגרמני הגא והמפואר שחלף על פני
קרולבשצ'יזנה שלוש שנים קודם לכן. החיילים נראו כה מסכנים, עד כי כמה
,
משומריהם התיייחסו אליהם בעדינות יחסית. אחרים, ששנאו גרמנים
.
הפליאו בהם מדי פעם את מכותיהם ונקמו בהם
חלפו להם עוד חודשיים של חיי שגרה חייליים, ואז הגיעה הפקודה ממטה
הצבא האדום ממוסקבה: על יחידות הפרטיזנים להתפזר. האנשים יכולים
לשוב עתה לבתיהם. תפקידם הסתיים. שאלתי עצמי לאן אלך? הרי אין לי
.
איש? אבל היו לי תכניות שונות והאמנתי שאצליח
,
שמחת הפרידה היתה מהולה בעצב. אלו שמשפחותיהם נשארו בחיים
ובתיהם שלמים, שמחו לחזור למקומם, למשקם, לעבודתם. אחרים, כמוני
,
למשל, היו עצובים. לא זו בלבד שהם עתידים לאבד את חבריהם הקרובים
אליהם התקשרו במשך שנים ארוכות של מלחמה ואחוות נשק, הרי שעכשיו
.
אין להם כל בית חם של ממש לחזור אליו. התרגשתי מהמצב בו הייתי
אבל ברירה לא היתה לי. ועם פירוק מטה היחידה עליתי על רכבת ועשיתי
פרק מס' 4 אני מחפש את אימי