53
פרק מס' 4 אני מחפש את אימי
דרכי לקורינייץ, לתנא חודוש, מקווה שהדוד שלי לא יזרקני שוב לבית
.
יתומים או מוסד יהודי זה או אחר. בסך הכל, אהבתי אותם מאוד
אבל דוד חודוש התרגל כנראה לקיומי העצמאי ועד מהרה הפכתי לאחד
מבני ביתו. ניתנה לי שם מיטה, מזון בשפע, ואפילו, קשה להאמין, חזרתי
ללמוד בכיתה ג' במקביל למעבר של חודוש ובני משפחתו מקורינייץ
.
לגלובוקי, שם ניתנה לנו דירה מאת השלטונות
החזרה ללימודים, לכיתה ג' בגלובוקי, נעמה לי מאוד. מאז ומתמיד הייתי
ילד שאהב ללמוד, להוסיף השכלה. ואהבה זו ליוותה אותי גם בהמשך
בבגרותי. הייתי אמנם יהודי, אבל הציונים שלי היו מהגבוהים בכיתה ותלמיד
.
מצטיין
קשה להאמין עד כמה גברה האנטישמיות באירופה המזרחית עם תום
מלחמת העולם השניה. גם אחרי שהיטלר נותר רק סיוט נורא, לא היססו
פולנים, רוסים או אוקראינים להרוג יהודים ולבזוז את רכושם בהזדמנויות
.
אלו ואחרות
לא פעם הציקו לנו בני כיתתנו. אבל אני, שלא ידעתי פחד והייתי גדול מהם
בשנתיים או שלוש, הזהרתי: מי שיעז להתנכל פה לילד יהודי, יחטוף ממני
.
מכות נאמנות ועוד יצטער על כך
האיומיים שלי עזרו. מאז ואילך כמעט ולא התנכלו לי, שלא לדבר על כך
.
שגם ההצקות לילדים היהודים בכתתי פחתו בהרבה
במקביל ללימודים, מצאנו לעצמנו מקור פרנסה. תנא חודוש ניצל את
כשרונותיו המסחריים, קנה יש מאין בגדים ונעליים, ומכר אותם יחד
עימנו בדוכן מאולתר שהקים בשוק של גלובוקי. לראשונה מזה זמן רב
ראינו קצת כסף למחייה. השפע היה מצוי בבית. לזמן קצר, יכולנו מעט
.
להתרווח, להרגיש שוב "בעלי ממון". מכרנו בגדים, נעליים ומזון