כיוון שנמניתי על כוחות הפרטיזנים של בריגדת "רוקוסובסקי" הייתי אף
,
אני במחנה, אבל תוך זמן קצר פקעה סבלנותי. אם אמא עדיין בחיים
.
אמרתי לעצמי, היא מחכה לי ועלי לצאת מיד כדי לחפשה ולמצוא אותה
אבל ראשית, כחייל, היה עלי לקבל לשם כך את רשותו של מפקדי. פניתי
:
לסגן אלוף רומנוב, מפקד הגדוד שלי. רומנוב האזין ברצינות לדברי, וענה
"בין אם תמצא את אמא שלך, ובין אם לא, אני רוצה שתבטיח לי אחרי
שתסיים את חובותיך המשפחתיות, עליך לחזור לכאן, לויליקה, אל הבסיס
שלנו". לא הססתי ונעניתי לבקשתו. הרגשתי שגם אמא רוצה למצוא את
בנה שניצל מהגטו. התחבורה עדיין לא היתה סדירה ורק רכבות יחידות
.
נסעו באזור, ללא לוח זמנים
.
דווקא המשפט הלכאורה קשוח שלו, הפקודה, נתנה לי תחושה נעימה
,
ידעתי שאני שייך לגוף מסויים בעולם הזה של מלחמות גדולות ואכזריות
עקובות מדם. סגן אלוף רומנוב העניק לי תחושה טובה של שייכות, של
אכפתיות. ידעתי שגם אם אקלע למצבים קשים, לצרות, לבעיות, תמיד
.
אוכל לחזור אל מקומי הבטוח בקרב הפרטיזנים. הבטחתי לו כי שוב אשוב
.
הייתי קשור אליהם מאוד
.
עתה, החלטתי לנסוע לגלובוקי, המרוחקת מאיתנו כ 08 קילומטרים
הרכבות עדיין לא חזרו למהלכן הסדיר, ואני עליתי בתחנה בויליקה על
הרכבת שהיתה כך האמנתי בכל ליבי אמורה להביא אותי אל אמי
.
האצילה המחכה לי
היתה לי רק בעיה אחת. לא היה בכיסי אפילו רובל אחד. ניסיתי להצניע
את עצמי על ספסל עץ באחד הקרונות. הרכבת שרקה, החלה לנוע, ואני
חיכיתי לבאות. אז, ידעתי בוודאות שאני עומד לפגוש את אמא שלי, אותה
.1943
לא ראיתי מזה שנה וחצי, מאז סתיו שנת
אבל לפני כן היה עלי לפגוש אדם אחר. הכרטיסן. הוא הלך והתקרב ואני
הבטתי בחשש במספריים הקטנים שבהן הוא ניקב בהחלטיות את כרטיסי
הנסיעה. שאלתי את עצמי מה יקרה כשיגיע אלי, והחלטתי בו במקום כי
.
בכל מקרה, לא ארד מהרכבת ואומר לו כי אני מחפש את אימי
לבסוף הוא הגיע אלי. "כרטיס בבקשה", פקד עלי. הבטתי בו במבט חסר
,
ישע. החלטתי לומר את האמת. "אדוני, אין לי כסף, ולכן גם אין לי כרטיס
אבל אני מוכרח להגיע לגלובוקי כדי לראות את אמא שלי". הכרטיסן הביט
,
בי, חשב לרגע, ואחר כך חייך. "טוב ילד קטן", ענה, אומד את קומתי הנמוכה
מעריך לא נכון את גילי האמיתי. "אתה יכול לנסוע ללא כרטיס" )הכרטיסן
חשב שאני בן שמונה, למרות שהייתי בן 5.11, עם ניסיון חיים של אדם
.(
מבוגר
,
נשמתי לרווחה. גם ככה היה המסע לגלובוקי לא קל. נסיעה ברכבת, לבד
ללא אדם מבוגר, היתה יכולה להתגלות כעניין מסוכן. כנופיות של עבריינים
חסרי כל נהגו להיטפל לנוסעים, לשדוד מהם את כל רכושם. במו עיני ראיתי
47
פרק מס' 4 אני מחפש את אימי