46
?
אז היכן אמא
המלחמה שלנו הסתיימה, אך בלבי היה רצון אחד בלבד: למצא את אימי
.
היקרה והאהובה. המכתב שלה אלי היה עדיין נתון בכיסי, אות חיים ממנה
ובאמת, לא היה לי שום ספק. ידעתי בוודאות שאמא שלי בחיים, והיא
מחכה לילד שלה באחת העיירות, באחד הכפרים. במשך כל המלחמה
.
התגעגעתי אליה ואל בני משפחתי, ועכשיו החלטתי ללכת ולמוצאם
עתה, משהוסר הפחד, משיכולנו להתרווח, היה זה אך טבעי שכל אחד
.
מאיתנו ישוב להרהר ביתר שאת בבני משפחתו וחבריו שנותרו מאחור
,
עכשיו חשבתי לא רק על אמא. קיוויתי בסתר ליבי שאולי אחי חיים שבתאי
.
דודתי לאה, וחלק מבני משפחתי נותרו עדיין בחיים, מצפים לשובי
אם הייתי מציאותי יותר אז, יכול הייתי לנחש כי כולם כנראה הושמדו. הלא
ראיתי את הגטו נשרף עד ליסוד, שמעתי את שריקות הכדורים המפילים
1943
את הנמלטים בשדות לעבר היער. אבל באותו חודש אוגוסט של שנת
לא רציתי להיות מציאותי. ילד בן 11 רוצה לחלום, לקוות, לייחל לשובם
של יקיריו ואימו וזה בדיוק מה שעשיתי באותם ימים. במיוחד לאימי
.
היקרה חוה והקרובים
וכיוון שהייתי תמיד טיפוס אקטיבי ויוזם, החלטתי להקדיש מעתה את
זמני לחיפושים אחרי אמא שלי. באותם ימים החלו הפרטיזנים ביערות
להתארגן. הם ארזו את כל חפציהם, העמיסו אותם על גבי עגלות רתומות
לסוסים והחלו לנוע לכיוונה של עיירה בשם ויליקה, המצויה גם היא בתחומי
.(
רוסיה הלבנה )בקרבת דוקשיץ, גלובוקי, ועיירת מולדתי קרולבשצ'יזנה
עדיין לא נפרדנו זה מזה. הכל התנהל, למזלי הרב, בצורה הדרגתית )יש
.
לזכור כי באותם חודשים לא היה לי, כילד קטן, חבר או בן משפחה בעולם
קולקה, ובריגדת הפרטיזנים על שם רוקוסובסקי, היו אותה עת משפחתי
היחידה(. מהצבא התקבלה פקודה כי על הפרטיזנים לחנות בויליקה ולחכות
לבאות. היום אני מבין כי הצבא הסובייטי רצה להבטיח כי הגרמנים, אולי
במתקפת ייאוש אחרונה, לא ינסו לפרוץ את החזית במקום זה או אחר תוך
.(
נצול התרופפות עירנותו של האויב )למרות מפלותיו הרבות
אני יוצא למסע, לחפש את אמא
השהות בויליקה היתה נעימה. מעבר למסדרים יומיים ספורים, ושמירות
על המחנה שלנו, לא עשינו כמעט דבר. את רוב היום העברנו בטיולים קצרים
באזור, ובאכילה. לזאת דאגו תושבי המקום אסירי התודה, שלא פסקו
להביא לנו פירות, ירקות, לחם, ביצים טריות ואפילו בשר. הייתי מאושר
.
שאכן הסתיימה המלחמה ואמא תבוא אלי
פרק מס' 4 אני מחפש את אימי