נהרות ואגמים. אותם טנקים שבקו חיים וננטשו לבסוף בשדה הקרב. אין
ספק: המנהיג הנאצי המטורף שלהם הביא עליהם את סופם, במפלה
.
סופית, קשה ומוחצת
מנגד, החזיק הצבא הרוסי מעמד, למרות נחיתותו. מעבר לכך שחיילינו
הכירו היטב את השטח, וקיבלו גיבוי מהאוכלוסיה המקומית, היו הלוחמים
הרוסיים קשוחים יותר. הם יכלו לישון על גבי אדמה, להסתפק במעט מזון
ולשרוד בתנאים קשים. לא כך החייל הגרמני, שהיה אולי לוחם טוב אבל
.
התקשה להסתגל לתנאים הפיזיים הקשים של צפון אירופה
,
אמת, הם שרדו בצורה זו או אחרת את חורף שנת 2491, אבל למיטב ידיעתי
הכוחות שלהם הלכו ונחלשו. לו היו מסיקים מסקנות, היו מבינים ויודעים
שהחיילים לא יוכלו לעבור חורף נוסף. לו היו חושבים בהיגיון, היו מסיגים
קמעא את צבאותיהם כדי להערך נכונה לבאות. ברוב טיפשותם, סמכו על
הציוד הצבאי הרב שברשותם, ועל הטנקים והתותחים אך הם נכשלו בכל
.
החזיתות
אבל הגרמנים לא עשו זאת, ועתה גם לא יכלו להסתמך על אספקה מקומית
,
של מזון ודלק. הם אמנם העמיקו בבליץ קריג אלפי קילומטרים לתוך רוסיה
אבל החדירה העמוקה היתה בעוכריהם. כי אם סמכו הגנרלים שלהם על
תצרוכת מזון מהכפרים, הרי שהתבדו. מה שנודע כמדיניות "האדמה
החרוכה" עשתה את שלה. הרוסים, בנסיגתם, שרפו הכל ולא הותירו להם
שום מקורות מזון, דלק, בגדים או כל משאב אחר. היה ברור שמפקדי הצבא
.
האדום תכננו הכל בתבונה
קווי האספקה הארוכים של הגרמנים החלו להתמוטט, ואם ניקח בחשבון
את החזית השניה שנפתחה ביוני שנת 4491 בנורמנדי שבצרפת, נקל להבין
.
מדוע החל צבא היטלר לקרוס, ונסוג במהירות לכיוונה של גרמניה
עתה היתה זו שעתו הגדולה של הצבא האדום ולוחמיו עזי הנפש. זה לא
הסתפק ברדיפה אחרי הגדודים הגרמניים. הוא טמן להם מארבים, ירה
בהם מכל עבר, והפעיל מוקשים סמויים שהתפוצצו ללא אזהרה. אני עצמי
זוכר שפעם אחת, כשהגענו לכפר מסויים ומצאנו בו מזווה מפתה של בשר
,
באחד הבתים, הוזהרנו שאל לנו לגעת בו. יכול להיות שהבשר ממולכד
מחכה לגרמנים, אמר לנו המפקד )מראש מוקשו צירי מעבר רבים, דבר
.(
שגרם אבידות רבות לגרמנים
45
פרק מס' 4 אני מחפש את אימי