39
המחסנית העגולה, התחיל להמטיר אש וצעק לעברי: "החזר את המזחלת
למקומה, והעמס עליה את החפצים. אל דאגה. אני מחפה עליך". תוך דקות
.
ספורות נגמר הכל. המזחלת אורגנה, ואנחנו מיהרנו להסתלק מהמקום
בריאים ושלמים. היתה זו טבילת האש השניה שלי, עוד אחת מיני רבות
.
שתבאנה בהמשך
שבעה חודשים חייתי ביערות, בבריגדת רוקוסובסקי )על שם מפקד החזית
באוקראינה(. נכון שהייתי מנותק מכל בני משפחתי וחברי, ולא הפסקתי
להתגעגע אל אימי האהובה, אבל באיזשהו אופן היה לי שם טוב. היתה
בגדוד אווירה טובה של אחוות לוחמים, ואני הייתי חלק ממנה, על אף
10
שהייתי חניך בלבד, ולמרות שרובה הקרבין המקולקל, עם מחסנית
הכדורים שניתן לי לא ירה אפילו כדור אחד. כמה שבועות אחר כך ניתן
.
הרובה לאדם אחר. )זכור לי שפעם אחת אף הורשה לי להשתתף במטווח
פרטיזן אחד תמך בגבי, שלא אפול מהדף הירי, ואני יריתי מספר כדורים
.(
ברובה תקין
,
כחניך, הוטלו עלי משימות מוגדרות. על אף שבגדוד היו גם נשים לוחמות
הוטלו עלי עבודות כמו קילוף תפוחי אדמה, נקוי, סידור המחנה, כיבוס
בגדי הפרטיזנים בנהר ועוד ועוד. המחנה לא היה אלא אוסף של עמדות
,
ובונקרים חפורים באדמה )בזמליאנקות(, שם התגוררנו. בתוך הבונקרים
שנתמכו בסמוכות, הותקנו דרגשים עשויים מעץ. עשב יערות בשם מוך
היה לנו כמזרונים. שמיכות ישנות הגנו עלינו מפני הקור. בגדים, שמיכות
.
ואוכל קיבלנו מאיכרי הסביבה
בבקרים היו חוליות הסיור יוצאות אל דרכן, מנסות לברר היכן מצויות
יחידות של הצבא הגרמני. אחרים נשארו במחנה כדי לשמור עליו מפני
.
חדירות לא צפויות. אנו, הילדים, ומספר נשים, עסקנו בעבודות אחזקה
התנאים היו קשים, אבל הסתדרנו היטב. דווקא שם, לא הפסקתי לחשוב
כיצד התארגנה אמא כאישה היכן מצויים השרותים שלהם, האם לא קר
לה, היכן היא מחליפה את בגדיה. הנחתי כי היא מסתדרת היטב, שכן גם
בגדוד שלה היו לוחמות, חובשות ורופאות, אבל בכל זאת דאגתי לה ללא
.
הרף, למרות שהיינו רחוקים מאוד זה מזו
פרק מס' 3 הפרטיזן הצעיר