פרק מס' 1 ילדות בקרולבשצ'יזנה
11
כל בני המשפחה השתתפו בבניית הסוכה. ביחד היו מעמידים את הקרשים
שהוכנו מבעוד מועד ומקימים סוכה לתפארת. אחרי שהכינו את השלד היו
עוטפים את הסוכה בסדינים צחורים. אחריהם, היו הנשים תולות קישוטים
ססגוניים חלקם חדשים, חלקם משנים עברו, כאלו שכבר הכרנו. אחרי
.
הסכך הגיע תורם של הרימונים והפירות
אגב תפילה ודת, נזכר אני כי בגיל שלוש שנים כמקובל אז התחלתי ללכת
לחיידער המקומי )כיתת לימוד, שם למדו ילדים לקרוא עברית, יידיש,ולימודי
קודש( ושם גם למדתי קרוא וכתוב, תורה ומעט יהדות. הרבה מאותו
.
חיידער אינני זוכר. גם שמו של המלמד נשכח זה מכבר, שלא כמו נחת שוטו
.
המלמד נהג לעיתים להצליף בנו, על שלא זכרנו לשנן את הפסוקים שלימד
ואף על פי כן, אינני יכול לומר שהיה אדם רע. הוא היה גבר גבוה, חייכני
,
ועטור זקן. המשמעת שניסה להטיל בנו היתה יותר נוהג מקובל. כך או כך
כיוון שהייתי תלמיד מצטיין שלומד היטב וזוכר את תלמודו, כמעט שלא
סבלתי מנחת זרועו )את כישרון הלימוד שלי אני מייחס ל"ירושה" שקיבלתי
מאבא, סטודנט מצטיין בגמנסיה תרבות בוילנה שם גם למד עברית
.(
בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה
)אז כמובן לא ידעתי, אבל המעט שלמדתי בלימודי בחדר היה הבסיס למשך
חמש השנים הבאות. רק אחרי המלחמה, ואני ילד כבן 31, חזרתי לכיתה
ג', להמשיך היכן שהפסקתי שנים קודם לכן. הכישרון ללמוד במהירות
.(
סייע לי גם הפעם. תוך זמן קצר הדבקתי את הפיגור הרב בלימודים
החיים נראו אז רצופי שמחה ונטולי דאגות. זכור לי כי בקיץ היינו מחכים
תמיד ליציאה לחופשה השנתית, שהתקיימה בבקתת נופש )דאצ'ה( לא
רחוקה מביתנו, כנראה ליד העיר דוקשיץ, על קרקע שהיתה שייכת
.
למשפחתו של אבא. הנופש לא ארך יומיים שלושה, אלא חודש או חודשיים
היינו מעמיסים על העגלה כלי בית, מצעים, ומצרכי מזון, ונוסעים אל
.
הדאצ'ה לבלות בה את רוב ימי הקיץ
עיירתי קרולבשצ'יזנה
כשאני מסתכל עכשיו לאחור, עולות בי תמונות יפות לא רק של הורי ושל
משפחתי, אלא גם של עיירתי קרולבשצ'יזנה )קרולבשינע ביידיש( כולה
.
על אנשיה, בתיה, חנויותיה וחיי המסחר שלה
קרולבשצ'יזנה החלה את קיומה כתחנת רכבת מרכזית, אליה התנקזו
רכבות מכל רחבי רוסיה הלבנה. בגלל היותה צומת מרכזי של מסילות ברזל
נבנו סביבה מחסנים רבים. היה זה אך טבעי שסמוך לאותם מחסנים הקימו
.
את ביתם עובדי תחנת הרכבת, הפועלים ואחר כך בני משפחותיהם