42 / 64
42
2010
ינואר
עט השדה
פרלוד
פרלוד
ענת קלו-לברון
ענת קלו-לברון
עורכת מגזין אינטרנטי
וכותבת טור
coachletter
קבוע בעיתון "סטטוס".
,)13(
נשואה ואם לשחר
)4(
וחצי) ורוני
8(
מיה
לפני שש שנים חלתה בתי התינוקת, אז בת
שנתיים וחצי, בסרטן. בוקר אחד, כמעט ללא כל
הודעה מוקדמת, מצאתי את עצמי יושבת יחד
עם בעלי ובתי בחדר מלא רופאים ומקבלת את
הבשורה שכל הורה חרד מפניה: "לבתכם הקטנה
יש גידול ממאיר בצווארה". כן, זה נכון, יש לי ילדה
שהייתה חולה בסרטן. ברגע אחד, בשנייה אחת,
מסלול חיי השתנה. שנייה אחת הייתי אישה קלילה,
אנרגטית, מלאת חיים ומצחיקה, ושנייה אחרי זה
- כלום. ואולי בעצם ההפך הוא הנכון? אולי רגע
אחד הייתי כלום, ובשנייה שאחרי זה הייתי אישה
נשגבת, אמא של ילדה חולה בסרטן?
כך או כך, באותם ימים לא ידעתי את נפשי מרוב
צער, חשבתי שאת כל ימיי אבלה ליד מיטתה של
בתי הקדושה, חשבתי שלא אצחק עוד לעולם,
חשבתי שלא ארקוד עוד לעולם. באחת נכנסו
חיינו לסחרור בלתי ניתן לשליטה. מהר מאוד הבנו
שהמחלה הייתה רק הקובייה הראשונה בדומינו-
ראלי של התרסקות משפחתנו הקטנטנה. דבר
לא נשאר במקומו. המחשבה על הגשמה, הנאה,
אהבה או כל מאפיין אחר של איכות חיים, לא
התקרבה לקצה קצֶהָ של תמונת חיינו ההזויה.
הכול קפא.
המושג "איכות חיים" אינו מושג פשוט כלל. מי קובע
מהי איכות חיים, מהם הפרמטרים המשפיעים על
איכות החיים? האם יכול אדם עני או נכה ליהנות
מאיכות חיים טובה? האם יכול אדם מאוהב
לסבול מאיכות חיים נמוכה? מהם המרכיבים של
חיים איכותיים, הרי לכל אחד "המטבע הקובע"
שלו, אצל אחד זהו כסף, אצל אחר - בריאות,
אצל שלישי זוהי הגשמה ואילו הרביעי מייחל בכל
לִבו לחופשה.
פרופ' מרטין זיגלמן, מייסד הפסיכולוגיה החיובית,
קבע כי שני הפרמטרים המשפיעים ביותר על
אושרנו הם הנאה וסיפוק. על פי פירמידת הצרכים
של מאסלו, ישנן חמש רמות של צרכים האמורים
להיות מסופקים כדי שנוכל לחוות חיים מאושרים.
הרמה הראשונה היא הצרכים הבסיסיים, כגון מזון
ושינה. אחריהם - בסדר עולה - נמצאים הצורך
בביטחון, הצורך בשייכות ובאהבה, הצורך בהכרה,
ורק בסוף, בראש הפירמידה נמצאת ההגשמה.
באתר הבית של מכון ראות מצאתי הגדרה לאיכות
חיים שבהחלט משלבת בין השניים: "המושג איכות
) משמעו אוסף המשתנים
Quality of life
חיים (
המתארים את רווחתו הכללית של האדם. לצד
משתנים מדידים כגון רמת הכנסה לנפש, אשר
להתחיל מהתחלה
) כולל
Standard of living
מודדים את רמת החיים ,(
המושג איכות חיים מרכיבים מופשטים, כגון מידת
האושר, רמת החדשנות, וחופש כלכלי ופוליטי".
ואני, מה קבע את איכות חיי, כשבתי הקדושה הפכה
למעונה? מעבר לעובדה הנוראית והמבהילה
שהייתה שם ילדה בת שנתיים וחצי שחייה בסכנה,
היו שם שני הורים שבורים ש"שברו להם את הכלים
ולא משחקים". בשנייה אחת כל חוקי המשחק
השתנו, כל מה שידענו עד אותו הרגע כבר לא היה
נכון, כל הניסיון והתובנות שצברנו במהלך חיינו
הפכו למיותרים ולא רלוונטים, שיחקנו מול שחקן
חדש ולא היה לנו כל מושג מה יהיה הצעד הבא
שלו. היחידים שידעו היו צוות האחיות והרופאים. כל
תפקידינו וסמכויותינו כהורים הופקעו מידינו, כבר
לא דאגנו לצרכיה, לא קיבלנו החלטות לגביה, לא
הגנו עליה וכמעט שלא היינו זמינים עבור בננו
בכורנו. איכות חיים בוודאי ובוודאי שלא הייתה שם,
הייתה "הישרדות איי המחלקה האונקולוגית בית
חולים דנה", שרביעיית הגמר בה מורכבת מבתי,
בני, בעלי ואני.
פירמידת הצרכים שלנו התרסקה. החרדה, חוסר
הוודאות, חוסר האונים והעצב רוקנו לחלוטין את
הפירמידה האישית שלנו, שעד לאותו יום לפחות
שלושת השלבים הראשונים בה היו במצב של רוויה.
עד אותו בוקר חיינו את חיינו בשלווה ובנחת. בכל
בוקר היינו שולחים את בננו בן השש לבית הספר,
את בתנו בת השנתיים וחצי לגן ואת עצמנו כל
אחד לעבודתו. היו לנו קורת גג, מזון בשפע, ביטחון
כלכלי, בריאותי ותעסוקתי. כל אחד מאִתנו השתייך
למסגרת שלו וכולנו יחד השתייכנו הן למשפחתנו
הגרעינית והן למשפחתנו המורחבת. בסך הכול,
בהחלט אפשר לומר שחיינו חיים מאושרים. זה
לא שבכל בוקר היינו מתעוררים ומודים על מזלנו
ואושרנו, אך ידענו ששפר עלינו גורלנו.
כמי שתפסה את עצמה כאישה חזקה, גם בשלב
הראשון - למרות שהייתי במצוקה נוראה - הייתה
בלִבי מחשבה שמדובר במהמורה. אמנם מהמורה
דרמטית ומפחידה, אבל האמנתי שנצליח לעבור
אותה. בדמיוני הבנתי שבתי עומדת להיות קירחת
ושלא עלינו חייה בסכנה, אבל לא הבנתי שגם
איכות חייה עומדת להיפגע. לזה לא הייתי מוכנה.
הפעם הראשונה שבה התובנה הזו קיבלה זהות
והוכחה הייתה כאשר אחת הרופאות במחלקה
הסבירה לנו שמיה לא תבקר יותר בגנה. "ברור
לכם שבכל תקופת הטיפולים היא לא יכולה לבקר
בגן", היא אמרה, והקרקע נשמטה מתחת לרגליי.