אתרוג | טבת תש"ף | ינואר 2020 | גליון 86

א מו של דוד פישר כמעט שלא דיברה על עברה. הוא ידע שעלתה ארצה מרומניה כמעפילה במסגרת עליית הנוער, אך לא ידעו מה עבר עליה בתקופת השואה. "אימא איתחלה את חייה לאחר השואה. את הכאב היא תיעלה לעשייה חיובית, עבדה כאחות ראשית במוסד גריאטרי וגידלה במסירות את חמשת ילדיה". עבודות השורשים של ילדיו חשפו את פישר לסיפורה של אימו. מרים לבית גרומברגר נולדה בכפר סולקה שברומניה. בילדותה עברה המשפחה לעיר צ׳רנוביץ. עם הכיבוש הגרמני נכלאו יהודי העיר בגטו גורשו לטרנסניסטריה, 1941 באוקטובר 15- וב אזור על גבול רומניה ואוקראינה, במסע ארוך ומפרך שאת חלקו עשו ברגל ואת חלקו בקרונות משא שהובילו בהמות. היהודים נכלאו בעשרות גטאות, חיו בתנאים מחרידים, נשלחו לעבודות כפייה, ומתו מרעב, מקור וממחלות. מרים ובני משפחתה נשלחו לגטו מוגילב ושהו שם עד השחרור. חלקם נספו וחלקם שרדו. הסבתא, אימה של מרים, סחרה בגטו ובמעט הכסף שקיבלה קנתה קליפות תפוחי אדמה מהאוקראינים המקומיים והאכילה בהן את שלוש בנותיה ששרדו. מרים, אמו של פישר, 11 . חלתה בטיפוס וכמעט נפטרה מבני המשפחה נספו. הסבתא נפטרה מיד עם תום המלחמה ונקברה בבית הקברות היהודי של בוקרשט. לאחר שהרוסים 1944 לקראת סוף כבשו אתהאזור, מריםחזרהלבוקרשט, הצטרפה לעליית הנוער והגיעה לארץ במבצע חשאי שארגן המוסד לעלייה ב' להעלאת ניצולים מרומניה באניות "פאן יורק" ו"פאן קראסנט" ("עצמאות"). בדרכן לחופי ישראל, נלכדו האניות על ידי הבריטים, והניצולים נשלחו למחנות המעצר זכתה 17 כשהייתה בת 1948 בקפריסין. ביולי מרים להגיע ארצה ונשלחה לכפר הנוער הדתי "נווה עמיאל" שבשדה יעקב בעמק יזרעאל, שם פגשה את משה טוביה פישר שלימים הפך להיות בעלה. משה פישר נולד בפרסבורג שבצ'כוסלובקיה, התייתם מאביו . הוא בוגר המחזור הראשון של 1935 ועלה לארץ עם סבו בשנת ישיבת כפר הרא“ה, למד בסמינר למורים ומדריכים בירושלים, עבד שנה היה מורה 35 כמורה ומחנך ב"נוה-עמיאל", ואחר כך במשך הוריו של דוד, מרים ומשה פישר צילמה: מרים צחי | כתבה: בת-שבע פומרנץ האבודים רק כשילדיו הגדולים הכינו עבודות שורשים, גילה דוד פישר, מעצב גרפי ואומן יודאיקה מירושלים, את סיפורה של אמו בתקופת השואה. בעקבות הגילוי יצר מיזם ייחודי "בתי הכנסת האבודים" להנצחת בתי כנסת במזרח אירופה במגזרות נייר טבת תש״ף 44