אתרוג | טבת תש"ף | ינואר 2020 | גליון 86

היא נחקקת בליבם צבעונית, שמחה, חיה ומשמחת". ההבדל בין סופרמן לגיבור קומיקס תורני מאיירת הבית של בית המלמדים היא עדי דוד, מורה לאמנות באולפנת חורב בירושלים, ואחותה של דקלה שגיב מאיירת מכון התורה והארץ. עדי מדגישה בהרצאותיה את ייחודיות גיבורי הקומיקס שהיא מציירת. "לפעמים אני פותחת הרצאות על קומיקס תורני בציור של גיבור על, סופרמן למשל, שהופך לאחד הגיבורים התורניים בספרים שאני מאיירת. בכך אני מדגישה את הניגודיות בין תרבות הקומיקס, המתארת גיבורי על, בני אלים, ודמויות מיתיות עם פרצוף אדם וכוחות על, לקומיקס התורני שאנו יוצרים, של גיבורי אמת. "גיבורים אלה הם אנשים שיוקרתם לא נובעת מכוחם הדמיוני או הדמוני, אלא שאנושיותם תפארתם, ומעשיהם מספרים כבודם. ילדים שיקראו כזה קומיקס, במקום להיות אלימים ושטחיים, יהיו ערכיים ותורניים. הם לא יצפו לגיבור חיצוני עם כוחות על שיציל אותם מקשיי החיים, אלא יבינו שהגיבורים האמתיים זה אנחנו, כאשר אנו מתעלים על עצמנו, ומבטאים את ■ אישיותנו". המושג "מצוות התלויות בארץ" מקורו במשנה, במסכת קידושין פרק א' משנה ט'. סדר זרעים במשנה ובתלמוד הירושלמי (מלבד מסכת ברכות) מוקדש למצוות אלו. אלו מצוות הקשורות לעבודת האדמה, ונוהגות רק בארץ ישראל. מצוות אלו מבטאות את קדושתה ואלוהיותה של אדמת ארץ ישראל, וחלקן קשורות לתמיכה חברתית בעניים ובשבט לוי, המנוע מעבודה ואין לו נחלת קרקע בארץ, כיוון שתפקידו חינוך ושירות ציבורי בעבודת המקדש. מצוות אלו קושרות בין ארץ ישראל לעם ישראל, כיוון שלדעת רוב הפוסקים, לקיומן מדאורייתא דרוש רוב עם ישראל היושב מיהודי העולם יושבים 50%- על אדמתו. גם כיום רק פחות מ מיליון לפי אומדן מעודכן של 14.8 מתוך 6.7 - בארץ ישראל. (כ פרופסור סרג'ו דלה-פרגולה מהאוניברסיטה העברית, בפרסומו ), ועשרת השבטים AJYB 2019 בשנתון היהודי האמריקני כמעט וטרם נמצאו. לכן חיובם כיום הוא רק מדרבנן. דוגמאות מרכזיות: שמיטה ויובל שמיטת קרקעות היא שבת הארץ, חיוב להשבית את עבודת הקרקע בארץ ישראל אחת לשבע שנים, לשנה תמימה. מותרות רק עבודות שימור ולא פיתוח. במקביל, שמיטת כספים היא ביטול חובות לעניים בסוף שנת השמיטה. אחת לחמישים שנה, ביובל, שבות קרקעות שנמכרו לבעליהם המקוריים, ומשוחררים עבדים. מצוה זו מדגישה כי חלוקת הקרקעות בארץ ישראל על פי התורה היא לשבטים ולמשפחות, ובחינם, וכי עבדות עברית לצמיתות אסורה לפי התורה. מתנות עניים פאה, שכחה, לקט, פרט ועוללות, הן מצוות המחייבות בעל שדה ישראלי להקצות לעניים, לגרים, ליתום ולאלמנה אחוז מסוים מן היבול בזמן הקציר ולאחריו. זהו חלק ממנגנון הרווחה התורני שיש להנהיג בארץ ישראל לפי התורה, במקביל למצוות הצדקה. תרומות ומעשרות בעל שדה ישראלי מחויב להפריש מן היבול תרומה לכוהנים ומעשרות ללוויים ולעניים. יבול שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות קרוי טבל, ואסור באכילה והנאה. במקביל, נאכל 'מעשר שני' בטהרה על ידי בעליו בירושלים, בשנים המיועדות לכך. גם כיום, חל חיוב הפרשת תרומות ומעשרות מכל יבול למאכל, בין אם מדובר בכמות מסחרית גדולה ובין אם מדובר בכמות ביתית קטנה. כל עוד טרם נבנה המקדש, אין אפשרות להיטהר, ולכן אין לכהן אפשרות לאכול תרומה בטהרה, ולא לישראל לאכול מעשר שני בטהרה בירושלים. עם זאת, עדיין קיימת חובת נתינת מעשרות ללוי ולעני. בהימצא דרך להיטהר מטומאת מת, יזכו ישראל לזכות לאכול מעשר שני בירושלים והכוהנים תרומה בטהרה במקדש. מצוות התלויות בארץ מאיירת "בית המלמדים", עדי דוד טב״ת תש״ף 43

RkJQdWJsaXNoZXIy NjcyMg==