58 / 68
אייר תשע"ד
58
חירות היא ערך אנושי עליון הבא לידי ביטוי
בחיי אומה. עם המשועבד לאומה אחרת אינו
מסוגל לגלות את סגולותיו. לעומת זה, כאשר
אומה חיה בחירות ובחופש היא מאירה את
כוחותיה ואת סגולותיה.
המהר”ל מפראג מלמדנו “ראוי שכל אומה
ואומה מצד שנבראה לעצמה שלא תהא רשות
אחרים עליה. שעבוד אומה באומה, אין זה לפי
סדר המציאות, כי ראוי שתהיה כל אומה בני
חורין”.
עם ישראל שנבחר לתקן עולם במלכות שדי,
יכול לגלות את מהותו ואת ייעודו בארצו
בהיותו בן חורין. עם היושב בארצו נקרא
לאום. “אין לאום אלא מלכות שנאמר ‘ולאום
מלאום יאמץ’”{עבודה זרה ב’}.
עוצמתה של האומה וחוסנה מתגלים על ידי
מלכותה העצמית: “’עזי וזמרת יה ויהי לי
לישועה’: אין עזי אלא מלכות שנאמר ‘ה’ בעזך
ישמח מלך’”{מכילתא}.
קודם מתן תורה הובטח לעם ישראל “ואתם
תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” ושנינו:”הא
לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא
תהא אומה ולשון שולטת בהם” שנאמר:
“למען ייטב להם ולבניהם עד עולם”{עבודה
זרה ה’}.
כי הטוב הכללי של האומה תלוי בשלטונה
העצמי, ועל דרך זו כתב ר’ יוסף אלבו: “וייעוד
ירושת הארץ והדברים הגשמיים לכלל האומה
על ידי האבות היה, כדי שיוכלו האנשים
להשיג ההצלחה הנפשית, בהיות האומה
בשלוה ובהשקט, כי בהיותם גולים בארץ לא
להם, אי אפשר להם לעבוד את השם יתברך
כראוי” {ספר העיקרים ד’ מא’}.
שלטונה של האומה מלבד הערך המדיני יש בו
ערך רוחני עליון, אידיאלי, לקיום תורה ומצוות
של הכלל ושל הפרט. ועל כן כאשר חטאו
ישראל גלה מהם כבוד המלכות, וניתן לעם
אחר וכתוצאה מכך “כיון שגלו ישראל אין לך
חלול ה’ גדול מזה” {מדרש איכה}. וזו גם סיבת
ביטול הנבואה בישראל {מורה נבוכים ב’ לו’}.
שברון רוח האומה על גאוותה שניטלה ממנה
ועל מלכותה שניתנה לגויים, הוא שגרם
לעצבות ויגון, ואין רוח הקודש שורה אלא
מתוך שמחה.
ערך העצמאות המדינית משמעותו אינה רק
הגשמה שלטונית, אלא רעיון רוחני עמוק
המביא למימוש מעלתה הרוחנית של האומה.
חיבורה של התורה לעם ישראל בארץ הקודש
מבטא את השלמות הרוחנית המהווה אור
לעולם.
רעיון זה מודגש בכתבי גדול המקובלים ר’
משה קורדוברו: “נודע כי ארץ ישראל יש לה
קורבה ביחס עם התורה כיחס החיות עם הלב,
כי החיים אל העולם הוא התורה, כאמרו וחיי
עולם נטע בתוכנו. משכן החיות והנשמה הוא
בלב משם מתפשטת לשאר הגוף, וכן עניין
התורה בארץ ישראל”.
מכאן שהעצמאות המדינית שלנו “להיות
עם חופשי בארצנו” מותנה בכך שנהיה עם
קדושים, ונהיה מובדלים מן האומות. אולם
בעיות רבות צצות במהלך תחילת גאולתנו,
ועלינו להשכיל להתבונן בעין טובה ובראיה
רוחנית מעמיקה כדי לגלות את יד ה’. “מי
חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה’”.
הראי”ה זצ”ל בראייתו המעמיקה לימדנו
שלמרות כל הקשיים אי אפשר להתעלם מכל
הטוב שניתן לנו. במאמרו “להוסיף אומץ”
ממשיל הרב לאנשים כורים החופרים באדמה
למצוא מעיין מים רובו דלוח ובלתי ראוי
לשתיה, רבים מקבוצת החופרים מפסיקים את
מלאכתם ועוזבים את המקום, הם אכולי ייאוש
וסבורים שאין טעם להמשיך. “הנה כל יגיעתנו
לריק. מה בצע בעמלנו?” אבל אחרים בעם,
בריאי גו וחסוני נשמה, גוערים בהם על פחדם
מפני הרפש הנראה להם בפרץ המים. ‘מדוע
אינכם שמים לב, כי רק מפני שעדיין לא באנו
עד העומק הרצוי, עד המקום בו זורמים המים
הצחים משיבי נפש ומשום כך הננו רואים
עדיין מים דלוחים? על כן אחי במרץ אדיר
יותר, בכוחות כבירים יותר, נחדש את מפעלנו
הגדול’.
וכך מספרים על האדמו”ר מסדיגורא שנהג
מביתה לכנסיה הנוצרית, בליל חיפושים
בלי הרף ובקשת הדוד - בליל זה גופו צץ
ועלה הדוד. האל המסתתר בשפריר חביון
הופיע פתאום, והתחיל לדפוק בפתח אוהלה
של הרעיה הסחופה והדוויה, שהתהפכה על
משכבה מתוך פרפורים וייסורי גיהינום. עקב
ההכאות והדפיקות בפתח הרעיה עטופת
האבל, נולדה מדינת ישראל!".
הגות תורנית - המשך
קיבוץ הגלויות החל
לפני ה' באייר וממשיך
עד ימינו אלה, אך ביום
העצמאות הפכנו להיות
עם! הפכנו להיות עם
אחד! הפכנו ביום אחד
להיות עם ישראל חי!
לא חיים של ברית
גורל, אלא פתח לחיים
של אומה בדרכה
לברית יעוד! רק כאן
ביום הקמת המדינה
אחרי אלפיים שנות
גלות, מילותיו של
יחזקאל הנביא: "ונתתי
רוחי בכם וחייתם",
אפשריות ומבטאות
את הנס הגדול
"תן כבוד לעמך"
הרב יצחק לוי*