2017 ספטמברעלונדון 14
אנשים
עברתי ספר קצת על עצמך:
ללונדון לפני שנתיים וחצי, ואני
גר בפרימרוז היל עם בעלי, ניר
סגל, שכותב דוקטורט באמנות,
ופאלומה, הבת הראשונה שלנו, בת שלושה
חודשים. קראנו לה פאלומה כי שנינו מאוד
אוהבים את פאלומה פיקאסו, וגם את השיר
“קוקורוקוקו פאלומה” מהסרט של אלמודובר.
בספרדית, “פאלומה” היא יונה ואנחנו מקווים
שהיא תביא שלום למזרח התיכון. באמת.
זה היה קצת איך מתחילים לביים בלונדון?
מלחיץ. הצלחתי להתקבל ללימודי תיאטרון ב־
במסלול מיוחד שמקבל רק חמישה LAMDA
במאים בשנה. אין לי מושג איך זה קרה, אבל
זאת הייתה שנה משוגעת. שם העליתי את
המחזה ‘זונות מלחמה’, מין אגדה מסוייטת
על שני חיילים שלכודים באזור מפורז. שניהם
תקועים באותו חרא, כי האנשים הלא נכונים
מנהלים את הסכסוך. זה על ישראל ופלסטין,
כמובן, אבל בלי לקרוא לזה ככה. על הכיבוש,
האלימות, שטיפות המוח. הרי בסוף כולנו זונות
של מלחמה. משתמשים בילדים שלנו, לא
נותנים תקווה, הופכים כל דבר יפה לבסיס צבאי.
מדהים. היא רצה איך ההצגה התקבלה פה?
, והיינו סולד־ Courtyard Theatreשבועיים ב־
אאוט כל ערב.
ההצגה הייתה תגובה שריגשה אותך במיוחד?
נפתחת בדקירה של חייל, שמציתה את כל
המלחמה, ובסוף ההצגה אימא שלו נכנסת
לתמונה. היא רצה בכתונת לילה לתוך שדה
הקרב, ויש שם נערה, זונה של גנרלים,
שמאשימה אותה, ובעצם את כל הדור של
ההורים שלנו, שישבו על הספה ונשנשו
קרקרים וצקצקו מול הטלוויזיה במקום לצאת
לרחובות ולשרוף צמיגים. ‘את אשמה לא
פחות’, היא אומרת לה. המון אנשים הגיבו
לסצנה הזו מאוד חזק, ולא ציפיתי לזה. דיברו
איתי על הפספוס, על התחושה שההורים שלנו
הבינו שמשהו רע קורה, ולא עשו עם זה שום
דבר. הכי ריגשו אותי אנשים שאמרו שזה דוחף
אותם לא להיות ההורים שלנו, ולא להגיד עוד
שנה לילדים שלנו – ‘נכון, טעינו’.20
מאוד. בכלל חשוב לך שההצגה תעלה בארץ?
הייתי מאוד רוצה לעשות תיאטרון בישראל,
אבל תיאטרון טוב ומחנך, לא מצונזר, מלקק או
מתחנף. ‘זונות של מלחמה’ היא הצגה שאמורה
לדבר עם הקהל בישראל, ואני מקווה שהיא
תגרום לאנשים להסתכל על המצב מנקודת
מבט אחרת, יותר מפוייסת, מתוך ייאוש
משותף. אני בטוח שהיא תגיע לישראל בסוף.
אבל תראי, כרגע אין תיאטרון בארץ. אי אפשר
לעשות תיאטרון בארץ.
בין השאר, כן. כשהייתי לכן עברת ללונדון?
צעיר יותר וקראתי תיאוריות על תיאטרון, הייתי
הולך לתיאטרון בארץ ואומר – רגע, אני לא
מרגיש כאן את מה שכולם מדברים עליו. אין
לי את התרוממות הרוח הזאת, להפך, בעיקר
משעמם. מה, עוד אדפטציה של ‘כנר על הגג’?
זה מקסים, זה אחלה, אבל אי אפשר לעשות
את זה כל שנה. מירי רגב כמובן לא עזרה, אבל
מי הולך לתיאטרון בארץ? סבתאשלי
האמת היא שתיאטרון בארץ אף פעם לא היה
במצב טוב, כי אנשים לא הולכים לתיאטרון. מי
הולך לתיאטרון בארץ? סבתא שלי וכמה מנויים
של הסתדרות המורים. אז הם רואים ‘קזבלן’
ו’בוסתן ספרדי’, והם אוהבים את זה. אבל אין
מקום לדברים יותר מאתגרים. כשהגעתי לפה,
פתאום הבנתי מה זה תיאטרון.
אבל זה לא רק המיאוס האומנותי. יש לנו עכשיו
תינוקת בת שלושה חודשים. היינו צריכים לנסוע
לקצה השני של העולם בשבילה, כי בארץ
זה בלתי אפשרי. זה שובר את הלב, ומגיעה
בסוף נקודה שבה אתה אומר – אין לי כוח יותר
להילחם על הזכויות שלי ועל מה שמגיע לי
כאזרח. יש מקומות אחרים בעולם שכבר הבינו
את העניין, ואני מעדיף לחיות שם. אף אחד
בלונדון לא חושב שצריך לסקול אותי.
‘ירדתם מהארץ’, איזה תגובות עורר המעבר?
למשל, זה ביטוי שאני יכול להרוג עליו. אף אחד
לא חיתן אותי עם הארץ, או קשר אותי לאדמה.
כן, נולדתי בישראל, והיא אהובה עליי מאוד.
אבל אני מרגיש שהיא כמו אקס שלי, שנמצא
במערכת יחסים ממש גרועה, ואני רואה תמונות
שלהם בפייסבוק ובא לי להגיד לו – מה אתה
עושה? אתה כזה מדהים, למה אתה יוצא עם
הטמבל הזה? והבן-זוג שלו ממש מתעלל בו,
ואני רוצה לעזור, אבל אין לי איך. אז עברנו
ללונדון. מצאנו פה משהו שטוב לנו ומתאים
לנו, נטול מאמץ. אני מרגיש שהסאב-טקסט
של ‘ירדתם מהארץ’ הוא ‘אל תתנו לנו לטבוע
לבד’. אז אני אומר לאנשים: בואו ללונדון. זו
עיר מדהימה. אמר את זה יפה חנוך לוין, הייאוש
באמת נעשה יותר נוח.
תראי, אני מאוד אתה חושב שיום אחד תחזרו?
כועס. גם על המצב, וגם על החברים והמשפחות
שלנו שלא יוצאים לרחוב, להפגין, להצביע. אם
יהיה שלום עם הפלסטינים, אולי.
החודש אני מעלה על מה אתה עובד עכשיו?
, הצגה על Sad Girls בפסטיבל אדינבורו את
שלוש נערות שרוצות להצליח בלונדון ונכשלות.
בסוף הן חוטפות את האליל שלהן, כוכב ‘אקס
פקטור’, וכולאות אותו במרתף. בספטמבר אני
מעלה שוב את ‘זונות של מלחמה’, במתכונת
.NakedTheatreמיוחדת שאנחנו קוראים לה
.28 ’פרטים על הצגותיו הבאות במדריך, בעמ *
איילה ניבבאופן אישי //
“הרי בסוף כולנו זונות של
מלחמה. משתמשים בילדים
שלנו, לא נותנים תקווה, הופכים
כל דבר יפה לבסיס צבאי"
, כבר הספיק להעלות שתי הצגות שלו באדינבורו ובלונדון, אבל מאוד 31 אור בן־עזרא, במאי בן
רוצה להציג גם בתל אביב בתקווה שהתיאטרון הישראלי יתעורר עד אז:
צילום: ניר סגל שני רגעים מתוך הצגותיו של אור בן־עזרא //
Fleaמתוך Sad Girlsמתוך