2017 יולי-אוגוסט עלונדון 18
אנשים
אני נשואה ספרי על עצמך:
ואמא טרייה. עברתי ללונדון
לפני שלוש שנים וחצי לאחר
שהתקבלתי ללימודי תואר
שני באוצרות וביקורת אמנות באוניברסיטת
סנטרל סיינט מרטינס. היום אני מנהלת
תוכן ואירועים בעמותת הידידים הבריטית
,)BFAMI של מוזיאוני האמנות בישראל (
ומתגוררת בבלסייז פארק.
לאחר איך עלה הרעיון לכתיבת השירים?
שסיימתי את הלימודים, התחלתי לעבוד
כמנהלת דיגיטל במשרד יחסי ציבור
המתמחה בעיצוב. כבר מהשבוע השני הבנתי
שמעניין לא יהיה לי שם. זה היה משרד הזוי.
לא הייתה לי עבודה ועדיין הייתי מחויבת
18:00־, לעזוב ב9:00־ להגיע למשרד ב
ולהיות צמודה לשולחן העבודה שלי כל היום.
זה היה משרד נטול עבודה עם מניירות של
מינימום גולדמן־סאקס. היה לי מאוד משעמם
ועם זאת הייתה בי כמיהה וגעגוע לתרבות
העבודה של מקומות שעבדתי בהם בעבר. כן,
אפילו בישראל. אז בעודי יושבת מול המסך
ועושה את עצמי עובדת, התחלתי לקבץ
את סיפורי היומיום המשמימים של שגרת
העבודה לשירים קצרים שביטאו את התסכול
שלי, במחווה ישירה לשירים המפורסמים של
יהודה אטלס. כתבתי אותם באייפון ושלחתי
לכמה חברים. עם הזמן התחלתי לפרסם
אותם בפייסבוק והם צברו קהל מעריצים
אדוק. עזבתי את המשרד ההוא ויצאתי לדרך
עצמאית והכתיבה נותרה חלק ממני. אחרי
, גיליתי שאני BFAMI שהתחלתי לעבוד ב־
בהיריון והשירים קיבלו עוד זווית של אישה
שבוחנת את האיזון בין חיי משפחה לקריירה.
משום שהשירים למה דווקא יהודה אטלס?
שלו מוכרים, אהובים ונצחיים, מה שהביא
לכך שהמון אנשים התחברו לא רק לתוכן
של השירים שלי, אלא גם לקשר אל השירים
המקוריים. כמו רבים אחרים, גם אני גדלתי
על “והילד הזה הוא אני” ובתור ילדה כל כך
אהבתי את האמת שבהם: אמת שמסופרת
מעיניים של ילד שלא רוצה שיבלבלו לו
את המוח עם מסרים חינוכיים, אלא מדבר
על מחשבות ורגשות תכלס. אני אדם
שמאוד אוהב לעבוד, וכשהגעתי למצב
שבו אני סובלת במקום העבודה, רציתי
לדבר על הדברים הקטנים שמרכיבים את
השגרה: מנהלים גרועים שמתלוננים על
חוסר פרודוקטיביות אבל מכתבים את כל
המחלקה, לקוחות שמתחמקים מתשלום, יחסי
עובד-מעביד וגם דברים קטנים כמו הדרך
אל מקום העבודה, הסמארטפון שתמיד פתוח
שם לרגעי בריחה, הפסקות הצהריים והשאלה
התמידית: “יש למישהו שוקולד?”.
בפרגון מרגש. הוא איך הגיב יהודה אטלס?
אהב את השירים, אבל ביקש לערוך אותם
ולעבוד עליהם. בחרנו עשרה שירים ועבדנו
עליהם יחד בטלפון. הוא עבר איתי מילה
ומה חשב אטלס על השירים?
מילה, תיקן חריזות, הציע הצעות, התעכב על
דברים שהיו לא ברורים בעיניו. באחד השירים
אני משתמשת בסלנג ואומרת: “הרמתי
לעצמי”. הוא לא הבין מה זה ואמר לי שזו לא
עברית. הסברתי לו שזה סלנג וכל תיקון של
זה יוציא את הרוח מהשיר. הוא הבין והסכים
איתי. אגב, אטלס ממש התנגד לכותרת
“והעבד הזה הוא אני”, כי לטענתו עבודה
במשרד אינה עבדות. נכנסתי איתו לדיון מעניין
על מושג העבדות המודרנית. בסופו של דבר
הוא השתכנע. היה לי הכבוד הגדול שסופר,
משורר ועורך כמו אטלס עבד על חומרים שלי.
את חוששת שמישהו מהמשרד יקרא את
לא באמת. את השירים קראו גם השירים?
קולגות וגם מעסיקים שלי לשעבר.... כל מי
שיש לו חוש הומור בריא יודע ליהנות מהם.
המטרה לא הייתה להתבכיין, אלא להאיר על
תופעות אוניברסליות שמתרחשות בכל מיני
צורות בשגרת העבודה המודרנית.
בפייסבוק אנשים נוהגים להוציא קיטור
באיומים ובקללות עסיסיות. היית מציעה להם
לא. הייתי ממליצה להם לעבור לפנות לשירה?
להומור, אבל כל עוד הוא לא בא על חשבון
מישהו אחר. אני סולדת מניבולי פה, מאיומים
ומהתבכיינויות. יש לכם משהו להגיד? תמצאו
את המסר העיקרי, כי כל היתר מתיש.
כן השירים האלה יכולים לעבוד גם באנגלית?
ולא. יהודה אטלס יש רק אחד והוא אומן מילים
בעברית. אומנם יש גרסה אמריקאית ל”והילד
הזה הוא אני”, אבל אי אפשר להשוות כי יש
עניין של מטען תרבותי ושפת אם, וחלק
מההנאה של הקורא בשירים שלי נשענת על
היכרות עם שיריו של אטלס. הדבר הכי כיפי
שאומרים לי הוא: “אנחנו מקריאים בערב את
השירים של יהודה אטלס לילדים שלנו ובבוקר
קוראים את השירים שלך כשאנחנו במשרד”.
כשכתבתי את השירים הראשונים, היו לי
בראש גם רפרנסים באנגלית, כמו הקומיקס
, אבל The Office “דילברט” או הסדרה
הרעיון היה להיצמד לרוח האטלסית, עם
רפרנסים ברורים למשקלים וחריזות שלו
ולשורות מחץ שיהדהדו לשירי “הילד הזה הוא
אני”.
אודי גלזרבאופן אישי //
“זה היה משרד הזוי. לא הייתה
עבודה והייתי מחויבת להגיע
ולהיות 18:00־, לעזוב ב9:00־ב
צמודה לשולחן שלי כל היום"
דָּי ַ ת ה ֶ ץ א ֹח ְ ל ִל ְ יך ֵ ה א ָ ד ְּ מ ִ א ל ָּ מ ִ א
דָ ר ְ ׂש ִּ מַ ה ל ָ יסִ נ ְּ כ ַּ ב״ בֹר טו ֶ קֹ ּ ר ״ב ַ מֹלוְו
סּ ימו ִ ל נ ַ ר עֹמ ְׁ ש ִל ְ ך ַ ת אּ יפו ִּ ק ַ ת ְּ ר ב ֵּ בַ ד ְ ל
ס ּ פו ְּ ת דּעוָ ל טָּ ל כ ַ ם ע ִ י ַ ת ָ ע ְ ב ִׁ יד ש ִּ פ ְ קַ ה ְ ל
ה, ָ ב מ ּ ו ׁ ש ָ א חֹ ּל ֶׁ ד ש ֵּ מ ִ א ל ָּ בַ א
הָ מ ָּ ד ְ ק ִ ים מ ִׁ ש ְּ ק ַ ב ְ ים - מ ִ מ ְ תֹ חו ֶׁ י שֵ נ ְ פ ִ ל
  
ה ֶ אֹה רוָי ָה ּ הו ֶׁ יש ִ ם מ ִ א
ד, ַ בְ ת לִי ַּ ב ַ ה ֵ ת מ ֶ ד ֶ בֹי עו ִ נ ֲ א ֶׁ ש ְּ ת כ ֶׁ שֶּ ב ַ ל ְ ת ִ י מ ִ נֲא ְ יך ֵ א
ים ִּ כ ְ ס ַ ה מָי ָ א הֹים ל ִּ י ַ ח ַּ א בּ הו
דָ ר ְ ׂש ִ י מ ִּ ת ִ ק אֹלֲ ח ַ ל
בֹׁש ְ ח ַ ת ל ֶ ב ֶ הֹי אוִ נ ֲ ים א ִ מ ָ ע ְ פ ִ ל
בֹזֱעֶ א ֶׁ ש ְּ י כ ַ לָעּ ידו ִּ גַה יָ מ
ה״ָ מ ָׁ ש ְ ה נ ָ תְי ָ את הֹ ״ז ּרו ְ אמֹח י ַ טֶּ ב
ה״, ָ מ ָ כ ֲ ה ח ָ רּחוַּ ת ב ֶ מ ֱ א ֶּ : ״ב ּו ּ ל ִ פֲ אַו
י ִ יתִ י ָ ית ה ִ עֹצו ְ ק ִ מּה וָ יק ִ ח ְ צַ ה מ ָּ מ ַּכּרו ְּ פַ יסִו
י. ִ ית ִ ע ָּ ט ֶׁ ים ש ִ מ ָ ע ְּ פַ ל ה ָּ ת כ ֶ י א ִל ּ חו ְּ כ ְׁ שִיְו
ם״ֹקו ָ ל מ ָ כ ְּ ים ב ִ א ְ צֹא מוֹ ל ָ הֹמו ָּ ת כ ַ ח ַ״אּ ידו ִּ גַיְו
ם״.ֹאו ְ ת ִּפ ָ יהֶ דָ ע ְ ל ִּ ר ב ֵּ דַּ ת ְ סִנ ְ יך ֵ אְו
יף, ִ נ ְ חַ ט מָּ ב ַ מ ְּ ל ב ֵּ כ ַּ ת ְ ס ֶ י אִ נ ֲ אַו
יף״. ִ ל ְ ח ַּתׁ שֵד יָ ח ֶ ל א ָ כ ְ ת, ל ֶ מֱ א ֶּ ר ״נו ב ֵ מ ֹאוְו
ע, ַ מ ְׁ שִא יֹ לׁ יש ִ א ֶׁ ש ְּ ט, כ ֶ ק ֶׁ ש ְּ ט ב ֶ ק ֶׁ ש ְ בּו
ה.ָ מּתו ְ י ס ִ ה ֶׁ יש ִ י מ ִ מֹקו ְ מ ִּ א בֹבו ָּ ת ֶׁ ה שֶּו ַ ק ֲ א
, סבלה משגרת משרד משמימה והחליטה להוציא את התסכול בכתיבת שירים קצרים 33 ,גילי יובל
במחווה ל"והילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס. היא פרסמה אותם בפייסבוק וכיום כבר אלפי
עוקבים מחכים מדי בוקר לשיר הבא.
ים ִ רָ ים ז ִׁ ש ָ נ ֲ א
יר ִּ כ ַ א מֹל ל ָ ל ְ כ ִּ י ב ִ נ ֲ א ֶׁ ש
יר ִ ח ְּ מ ַּ ם ב ָ אתָ ר ְ ק ִ א ל ֹבו ָ א ֶׁ ים ש ִׁ ש ְּ ק ַ ב ְּ מ ֶׁ ש
ם ָּ לֻּ כּעו ְּ דִּ י ֶׁ ה ש ֶ צֹי רו ִ יתִי ָ ה
ה ֶז
ּ ו ּ ל ִ פֲ א
אֹל
לֵ לֹו ּ כ
”מ ָ ע ָ מ
כתובת העמוד בפייסבוק:
גילי יובל ארבעה שירים מהעמוד “והעבד הזה הוא אני" //