2017 יוניעלונדון 36
ספורט
א
יזה מזל שלמגזין שלנו
קוראים עלונדון ולא “על־
מנצ’סטר”. כי אין דבר יותר
קשה מאשר לסכם את העונה
של המנצ’סטריות בכדורגל
האנגלי. איזו עונה הייתה זו בדיוק למנצ’סטר
יונייטד ולמנצ’סטר סיטי? כישלון צורב?
הצלחה חלקית? הישגים סבירים? איגרא
רמא או בירא עמיקתא?
עם הסיטיזנס זה קצת יותר פשוט. הקבוצה
בעונתו הראשונה פפ גווארדיולהשל
באנגליה היא אכזבה. גם לנוכח הציפיות
העצומות מהאיש שבנה את ברצלונה של
, הקבוצה האטרקטיבית ביותר 21־המאה ה
בכל הזמנים, וגם בעטיו של סגל יקר, נוצץ
ומוכשר לעילא, שהעביר בסופו של דבר
סחורה אפורה שכולה עונה ללא תואר, הדחה
מתסכלת במיוחד מליגת האלופות בשערי
חוץ (מונאקו), ומקום שלישי בטבלה שהוא לא
יותר ממים מתחת לגשר.
אבל יונייטד?! האם הזכייה של השדים
האדומים בליגה האירופית הופכת את העונה
שלהם להצלחה סוחפת? האם העובדה שהם
בכל זאת הצליחו בשנייה האחרונה לטפס על
העגלה המובילה למוקדמות הצ’מפיונס ליג,
יכולה לכסות ולכפר על כדורגל עבש, מדכא,
נעדר חן ומסורת, שהוביל למקום השישי
בפרמיירליג? אין ספק שמנצ’סטר יונייטד
סובלת מפיצול אישיות, וגם 2017 מודל
בין אוהדיה הפנאטים והמסורים ביותר ניתן
למצוא חילוקי דעות כבדים באשר לציון אותו
ז’וזה מוריניו הם מעניקים לעונת הבכורה של
באולד טראפורד. אבל לפחות הם יכולים
לשבת על המדוכה ולהתווכח כאשר בידיהם
גביע הליגה האירופית, ואולי זה ישכנע אותם
ואותנו שסוף (עונה) טוב – הכל טוב.
בלונדון הדברים הרבה יותר ברורים וצלולים.
דוקטור ג’קיל ומיסטר הייד נזרקו מכל
הפאבים בבירה, ועל שירותיהם של שרלוק
הולמס ודוקטור ווטסון אפשר בקלות לוותר
כאשר מצביעים על הפסגות והתהומות של
הכדורגל בעונה החולפת.
מראש הפירמידה מזדקר כמובן ראשה הגדול
והבולט של צ’לסי, עליה כבר נכתב כמעט
הכל, ובצדק. גם עונת מופת, גם הפתעה
אשתקד לכתר חמישי 10 גדולה – ממקום
השנה ועוד בעונת טבילת אש של מאמן זר
– וגם תוך כדי הפגנת כדורגל שהוא גם יפה
וגם אופה. אבל צ’לסי היא בכל זאת הקבוצה
המסקרנת ביותר בלונדון, כי החל מאוגוסט
היא תצטרך לסתום פיות המלהגים על כך
שדרכה הייתה יותר קלה בשל היעדרותה
מן החזית האירופית התובענית, ולגלות לנו
אם האבולוציה והיכולת שלה מספיקות גם
במגרש של הגדולים – ליגת האלופות.
טוטנהאם היא ההבטחה הלונדונית הגדולה
ביותר מאז שיפוץ הביג בן. בפעם הראשונה
בתולדות הפרמיירליג, סיימו התרנגולים מעל
התותחנים, אבל זו באמת לא יותר מפיקנטריה,
במיוחד כאשר מזהים אצל טוטנהאם
התפתחות הדרגתית רבת־קסם המניבה
תוצאות בכל המחלקות: גם הקבוצה הפורייה
ביותר בפרמיירליג וגם בעלת ההגנה הטובה
ביותר בחוג הסילון. קרש הקפיצה עליו ניצבים
ובחורי ספרס, מעניק תחושה מאוריציו פוצ’טינו
שהשמיים הם הגבול. אבל מכיוון שאשתקד
היא כשלה לחלוטין בליגת האלופות, ומכיוון
שלאורך העונה הקרובה ישמש כר המרעה של
אותו כישלון – וומבלי – כמגרשה הביתי, ניצב
בכל זאת סימן שאלה סביב ההמשכיות של
פרויקט טוטנהאם המהודר. ועדיין היא בהחלט
נראית מסוגלת להפוך אותו לסימן קריאה.
ומה עם ארסנל עצמה? היא לא יודעת אם
לצחוק או לבכות. את קולות ההתייפחות
המוצדקת שלה ניתן לשמוע למרחוק - לא כי
היריבה העירונית הקדימה אותה, אלא משום
אובדן המקום בליגת האלופות לראשונה
עונות ברציפות. על המכה הקשה 19 אחרי
הזו לא תכפר גם הזכייה המצוינת בגביע
האנגלי בפעם השלישית בארבע שנים. עם
בתולדות התותחנים 13־כל הכבוד לגביע ה
– הוא לא יותר מתחבושת על השבר הגדול
של השאיפות האמיתיות של המועדון ואוהדיו.
לווסטהאם יונייטד הייתה עונה חלשה מאוד,
שכללה בשלבים רבים מסע היחלצות
מהתחתית במקום לטישת עיניים לאירופה.
התירוץ של מעבר לאצטדיון האולימפי
החדש, לונדון סטדיום, מחזיק מים – אבל
מיצה את עצמו. מעכשיו ייבחנו הפטישים על
פי הדשא ולא היציעים. לקריסטל פאלאס,
לעומת זאת, אין אף פעם ציפיות, כך
שהעובדה שהנשרים לא נשרו, מספקת סיכום
חיובי בסלהרסט פארק.
באגף הלונדוני של ליגת המשנה אפשר לזהות
אלמנטים בולטים מזהבה ושלושת הדובים.
פולהאם הגדולה, ברנטפורד הבינונית וקווינס
פארק ריינג’רס הקטנה. עבור הקוטג’רס
הסתיימה העונה בשברון לב – הפסד בחצי
גמר הפלייאוף על ההעפלה לפרמיירליג. אבל
סלבישה למרות זאת, על גדות התמזה מבצע
’ (ווטפורד ומכבי ת”א לשעבר) יוקאנוביץ
מלאכת מחשבת של טווייה ובנייה מחדש.
אשתקד ניצלה פולהאם מירידה. העונה היא
כבר קראה תיגר על העלייה. הימים הטובים
שלה כנראה מעבר לפינה.
ברנטפורד היא קבוצת אמצע טבלה טיפוסית
שעמדה במטרותיה, וק.פ.ר היא נוסטלגיה
המתרפקת על ימי זוהר, מנסה להחזיר עטרה
ליושנה, ונתקלת במציאות חדשה של עוני
וטלאי על טלאי. חילופי ההנהלות והמאמנים
– חמישה בשנתיים החולפות - בלופטוס
רואד מסמלים את הצניחה, שהביאה אותה
ולשתי נקודות מהקו האדום. 18־עד למקום ה
מהעמק הזה קשה כרגע לראות מאין יבוא
עתידה השונה של ק.פ.ר.
הליגה השלישית עומדת דום ומצדיעה כולה
למילוול על החזרה הסנסציונית לצ’מפיונשיפ.
זה היה סיפור אריות הירואי. בעונה בה כמעט
ירד הכורת על אצטדיונה של מילוול בגלל
תכניות בנייה משוכללות ומפוקפקות, היא
New Denהצליחה להבטיח את עתיד ה־
ולדלג בחזרה לעתיד של ליגת המשנה. מזרח
לונדון זקוקה לנוכחות שלה – השנויה לעתים
במחלוקת אך מרתקת - בחלונות הגבוהים.
לצד מילוול, סיימו צ’רלטון אתלטיק, ווימבלדון
ובארנט היומרניות אך צנועות, עונת פרווה
נטולת דרמות ומשביעת רצון.
מה שמשאיר לנו את הליגה הרביעית, ואת
הסיפור הלונדוני העצוב ביותר בכדורגל העונה.
שנים רצופות בארבע ליגות הכדורגל 112 אחרי
המקצועניות, פינתה לייטון אוריינט את הבמה
ונשרה לקונפרנס – הליגה החצי חובבנית. סביב
, עדיין לא O’sבריזביין רואד, אצטדיונם של ה־
הייתה אוריינט 1995־מאמינים ומעכלים. ב
תמורת בארי הרןבדרך לפשיטת רגל ונמכרה ל
חמישה פאונד. השיקום החזיק מעמד פחות
שנה. הרן מכר ועזב, ושורה של שגיאות 20־מ
ניהול מקצועיות ופיננסיות, אולי אפילו יותר
מסתם טעויות (ההתאחדות בוחנת מחדש את
קוד הבעלות של המועדונים בעקבות רכישתה
פרנצ’סקו בקטיהאחרונה של אוריינט על ידי
האיטלקי), עסקאות כדורגלנים כושלות,
קרוסלה של מנג’רים שבאו והלכו – תרמו
בשנים האחרונות לקריסת המועדון הוותיק,
והאחרון בליגה 24־והביאו אותו עד למקום ה
והאחרון בכל הליגות המקצועניות. 92־הזו, וה
לפחות זה מסדר לנו סיכום צלול
ואולטימטיבי: לונדון במקום הראשון והאחרון.
//איזו עונה הייתה לכם?
שנים רצופות בארבע 112 “אחרי
ליגות הכדורגל המקצועניות, פינתה
לייטון אוריינט את הבמה ונשרה
לקונפרנס – הליגה החצי חובבנית"
בעונה הבאה
הקבוצה תגלה
אם היכולת שלה
מספיקה גם לליגת
האלופות. חגיגות
האליפות של צ’לסי.
צילום:
@cfcunofficial/
flickr
מהזכייה המופתית
של צ'לסי ועד למקום
האחרון הלא חביב
של לייטון אוריינט.
סיכום עונה
חלקית מעונה
אבי מלרכדורגל //