שיעור חופשי | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 134

שיעור חופשי | 54 רון מוסיפה כי לאותם מורים בעלי רקע קהילתי, גם קל יותר לזהות את הצרכים האמיתיים של כל צד, כך שיחוש שהוא נותן וגם מקבל והפרויקט ייהפך משמעותי יותר עבורו. רון מסבירה עוד כי סטודנטיות להוראה שעברו הכשרה מבוססת קהילה מכוונות לסוגיות קהילתיות ומודעות להן, וכאשר הן מגיעות לבתי הספר, אותן מורות חדשות מלמדות את התלמידים להתבונן סביבם, לשתף מה היו רוצים לשנות ולהוסיף בקהילה ויחד ליזום וליצור את השינוי. "האתגר של חינוך לקהילתיות הוא שהתלמידים יראו עצמם חלק מהקהילה, יהיו מודעים לסוגיות קהילתיות וירצו להיות שותפים ולהוביל תהליכים קהילתיים. למשל, בכפר ורדים, החליטו תלמידים מאחד מבתי הספר ליזום פרויקט של הנגשה בקהילה, לאחר תהליך חשיבה עם סטודנטיות להוראה. התלמידים סיפרו מה חסר להם בסביבה, ולאחר מכן, פעלו להובלת תהליך של הנגשה ביישוב. בנוף הגליל, התחלנו במהלך של בניית מרחב מייקרי שישרת את בתי הספר ואת החינוך הבלתי-פורמלי. למהלך זה שותפים בתי הספר, הרשות וגורמים רבים בקהילה. כל בעלי העניין מתכננים יחד את הפרויקט ולמעשה התכנון המשותף יכול לייצר שותפות בביצוע ובתוצרים", היא מסבירה. ההורים כחלק בלתי נפרד אין מחלוקת על כך ששותפות בין ההורים לבית הספר נדרשת למען הצלחתם של פרויקטים משותפים. בהקשר זה, שדמי-וורטמן מדגישה מהו השינוי התפישתי הנדרש בהבנת תפקיד ההורים למען הקהילה. "על בית הספר להיות קשוב ומכוון לצורכי הקהילה שלו ולא לראות עצמו כמי שנותן שירות לקבוצת הורים שעדיפויותיה משתנות משנה לשנה בהתאם להרכב ההורים. כלומר, בית הספר כארגון בקהילה מקיים קשרים מתמידים עם כלל הגורמים המרכזיים בה – שלטון מקומי, מגזר עסקי, עמותות, תושבים. מבחינה זו, ההורים הם רכיב אחד ממכלול הרכיבים המאפיינים את הקהילה". כששיתוף הפעולה עם ההורים מצליח, הוא יכול להניב תוצרים נפלאים. כך היה בתוכנית "אבות ובנים על המגרש", בבית הספר "אליאב" בראשון לציון. בתוכנית זו ביקשו לטפח קשרים בין תלמידים ואבות ומדי שבוע הגיעו אבות למשחק כדורגל משותף עם הבנים - תלמידי בית הספר. רונית אמבר, סגנית מנהלת בית הספר, מציינת כי פרויקט קהילתי זה חיזק את הקשר בין ההורים לילדים, וכי הקהילה חשה שותפה לפעילויות בית הספר ושמחה לקחת חלק פעיל גם בתוכנית שמתקיימת מעבר לשעות הלימודים. "הפעילות סייעה לילדים לצבור חוויות משותפות עם האבות. בנוסף, שמנו דגש גם על פיתוח מודעות האבות להתנהגויות של ילדיהם בגיל ההתבגרות וטרום-התבגרות. איש מקצוע שהתלווה למשחקים עיבד את החוויות שקרו במגרש; כיצד האבות הגיבו לסיטואציה שהתרחשה בזמן המשחק, אם למשל במקום הערה שנאמרה לבן במגרש, ניתן היה לבחור משפט אחר ועוד. המטרה היא שאותו תהליך של הידוק הקשר, יימשך גם בבית", היא מסבירה. אמבר מוסיפה כי המיזם תרם להבנה שהקהילה צמאה לפרויקטים כאלה ובעקבותיו, נפתחו שתי קבוצות נוספות של "אבות ובנים על המגרש". ביוזמה אחרת של שותפות עם ההורים, החליט פיינשטיין-גבריאל, מנהל בית הספר השכונתי שפירא בתל אביב, להפוך חלל מרכזי בבית הספר ל"סלון" עבור ההורים. ההורים מוזמנים להגיע לסלון ולשהות בו במהלך ימי הלימודים. הם יכולים לעבוד בחלל במהלך היום, לראות את הילדים בהפסקות ואף להיכנס ולצפות בשיעורי המורים. פיינשטיין מסביר כי מהלך זה הוא חלק מהתפישה הבית-ספרית, לפיה ההורים הם שותפים מלאים וזכאים לשקיפות מלאה. לתת משקל לתהליך אבל עוד לפני שמתחילים בפרויקטים חינוכיים- קהילתיים, חשוב שבית הספר יגבש את עמדותיו בנוגע למעורבותו בקהילה. כלומר, יכריע כיצד הוא תופס את תפקידו בקהילה, אם הוא מבקש לרתום את כלל הקהילה ליוזמותיו, כיצד הוא רואה את תפקיד ההורים ועוד. שדמי-וורטמן מבקשת לתת משקל גם ל"דרך" ולא רק לתוצר הסופי. לדבריה, "תוצר הוא סיומו של תהליך, אך יש להתייחס לכל שלבי הפרויקט ולבחון את תגובות המעורבים לאורך השלבים השונים. לדוגמה, בפרויקט בית-ספרי של תיקון ליל שבועות שנערך ביישוב, יש לבחון את שלבי ההכנה השונים ובהם: הרכבת צוותים של ילדים ובוגרים, יצירת קשר עם ועדי השכונות, ארגון תפאורה מתאימה לאירוע ועוד. אם התלמידים חוו הנאה במהלך העשייה, פעלו בשיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים, הכירו טוב יותר את הקהילה וחשו הזדהות, הרי ששלב ההכנה מהווה מדד להצלחה", היא מסבירה. דני עבודי, יזם חברתי המנהל את מרכז ק.מ.ה - המרכז לקהילה, מנהיגות והשראה במכללת אורנים, מוסיף כי חשיבה על מיזם קהילתי רק ברמת התוכן, תקשה על התמודדות עם התנגדויות העלולות לצוץ בעיצומו של התהליך. ואולם, הוא אומר, אם מקדישים מחשבה גם לאופן הביצוע ולעבודה יחד עם הקהילה, נוצרת שותפות - ובאופן טבעי גם ההתנגדות קטנה. ק.מ.ה מסייעת, בין היתר, ביישום חזון המעורבות החברתית הקהילתית, ומנסיונו, מפרט עבודי אילו שלבים יש לעבור כדי להגיע לתוצר המגלם שיתוף פעולה בין הקהילה למערכת החינוכית: "השלב הראשון הוא של היזמות, וכדי שזו תהיה בת קיימא ובעלת משמעות, על בית הספר לבדוק קודם את זהותו ואת עמדותיו כלפי נושאים מסוימים. השלב הבא, הוא שלב 'תחושת המסוגלות', בו בודקים אם בכוחו של בית ספר לשנות דברים; ולאחר מכן מתחיל שלב של בניית מערכת יחסים הדדית עם הקהילה, הכולל יחסי עבודה, הקמת צוותים, ועוד", הוא מסביר. "צריך לזכור כי תהליכי העבודה נעשים בהדהוד מכללת ד"ר סלעית רון, אורנים: "יש קהילות בארה"ב, במיוחד באזורים 'קשים', שמורים חדשים לא רצו להשתלב בהן. לכן, המורים נדרשו טרם תחילת ההוראה להיות מעורבים בפעילות קהילתית וכך, דרך היכרות עם הקהילה, הבינו את המורכבות והיופי הטמון בה"