שיעור חופשי / תשרי תשעט / ספטמבר 2018 / גליון 126

הרוח בערבי הנחל המפגש המחודש עם "הרוח בערבי הנחל" שנכתב וזכה לארבעה תרגומים בעברית מאתגר 1908- ב ומענג. קרפד, נברן, סמור וחפרפר (כך בתרגום החדש) עדיין מצליחים לייצר עלילה מותחת ורבת תהפוכות ששמה את החברות מעל הכל ומכירה בחולשות כמו יהירות ואנוכיות. בתרגומה ובתיווכה של עטרה אופק, בתו של המתרגם הנערץ אוריאל אופק, אפשר לשוב לקרבות הסוערים עם הנמיות, לדרמות שלאורך הנחל ולמסע הקבוצתי והפרטי של כל אחד מהגיבורים. אופק בהחלט הפכה את הטקסט לידידותי יותר לקוראים בני זמננו, אבל בינינו, זה לא ספר ילדים במובן המקובל היום. עשו לעצמכם טובה: קראו לתלמידיכם בקול, התענגו על העברית העשירה והסבירו להם איך נהפך הטקסט הזה להשראה ליצירות וליוצרים אחרים: א"א מילן, פינק פלויד ואחרים. שיעור בקלאסיקה. קנת גרהם. מאנגלית: אוריאל ועטרה אופק; איורים: א"ה שפארד. הוצאת מחברות לספרות, +10 לבני כשחתולה וארנבון מחליפים בתים , אבל ברור Home Swap היום קוראים לזה שעכבר העיר ועכבר הכפר מהסיפור העממי הידוע המציאו את זה קודם. והנה עכשיו בגירסה מתקדמת גם החתולה והארנב; זו עוזבת את ביתה שבעיר לטובת פסטורליית הכפר, והוא רוכב על אופניו לטובת העיר הגדולה, המוזיאון וחוף הים. כוחו של הסיפור, שסופו הרי ידוע, הוא באופן שבו רביניאן מתגברת על מגבלות המדיום הליניארי ומעצבת בשפה שירית ועם חריזה פנימית התרחשות בו-זמנית. הזדמנות לשוחח על גלגולים של סיפור, על מעברי דירה ועוד. מתוק! דורית רביניאן, איורים: דיויד הול. הוצאת עם +5 עובד, לבני אנשים נגעו בירח המדור ציין לפני מספר גיליונות שדמויות של זקנים בספרות ילדים לוקות לא פעם בחמידות יתר, שלא לומר ילדותיות. אורית גידלי מציגה זיקנה מסוג אחר: של זיכרונות ועצב, חרטות וגעגועים, לכאורה הכי רחוק שרק אפשר מעולם הילדות הפסטורלי של ספרות הילדים הישראלית, ולמעשה, חלק בלתי נפרד מתוחלת החיים הארוכה. משפטי הסיפור שלה ערוכים במקצב של משוררים, אין מילה מיותרת. איש זקן מוכר זיכרון אהוב מאהבה ראשונה ומתחרט. הוא מחליף אותו בזיכרון פחות פרטי ומאפשר לקוראים זמן להרהורים על זיכרון של זקנים בכלל, על זיכרונות יקרים בפרט ועל הרווח בין הפרטי לקולקטיבי. איורי העיפרון העדינים רק משלימים את מלאכת המחשבת. מי שמבקש ספר נוסף על זיכרונות וזיקנה יטריח עצמו לספרה של מם פוקס "נעם מחפש זכרונות" (הוצאת אורים) וישלים את המסע. אורית גידלי, איורים: תמי בצלאלי. הוצאת +8 כנרת זמורה ביתן, לבני פעם עקב אחרי לויתן אלגוריה עדינה ומלאת רגש. הלויתן שנצמד לגיבורת הסיפור מרחף והולך אחריה לכל מקום. רק היא רואה ושומעת אותו. סביבתה, הוריה, חבריה לכיתה - אף אחד מהם לא מודע ליצור השחור שמודגש גם באופן גרפי בכל כפולת עמודים. ניסיונות ההתעלמות לא עוזרים, נראה שדווקא ההיפך - והלויתן, שמגיע בדיוק ביום שבו החברה הטובה עברה דירה, ממאן לעזוב עד שהגיבורה שלנו מצליחה לאלף אותו ולהכיר בו, ומחזירה אותו לים. נוגע ללב. +5 אורית ברגמן. הוצאת כתר, לבני מורים כותבים תעבירי את הסכין ספר שירים על ילדוּת, אימהות, אהבה ואמונה. כל שער משערי הספר נפתח בשיר ילדים מעורר מחשבה, וחושף נקודת מבט אפלה שנרמזת מתוך הטון הילדי התמים. הספר זכה בעודו כתב יד במענק קרן י.ל גולדברג לתרבות וספרות. את הספר ערכה אנה הרמן. חלי טל שלם. הוצאת פרדס נעמה אוהבת לדמיין יום אחד בחייה של נעמה שנהפכת לנסיכה בארמון, מצליחה להכניע מפלצות, עוקבת אחרי פיות על עננים, מגלה גמדים בבועות סבון ולא נחה לרגע. הקוראים מוזמנים לקרוא ולדמיין עד בלי די. דליה בר-אל, איורים: יולן מצגר. הוצאת אוריון, +3 לבני העצב שרצה אהבה "הכעס אמר: 'היום הייתי בכל המקומות, בבטן, בלב ואפילו בריאות. השמחה ענתה: 'יווו כמה נפלא, אני הייתי בבטן ובלב, אך ממש טיפה'. הבהלה אמרה: 'אצלי זה לרוב בלב, הדופק חזק עד שכואב'". ורק העצב מחפש את מקומו ואת ההכרה בו. סיפור על רגשות אנושיים ומרכזיותם בחיינו. אלה וינטראוב, איורים: אורית קשת. הוצאת אדמונית ארץ הילדים סיפור מסעם של קבוצת ילדים בעולם של מבוגרים. ״אזן המן״ – המנהל הרשע וחבריו המורים נלחמים בהם כדי להפוך אותם למבוגרים. הילדים נשבעים להישאר לנצח ילדים. ומה כרטיס הכניסה? מכה או סימן שנשאר, פתק חולצה שמגרד נורא ועוד סימנים סודיים שרק ילדים יודעים. גרוזברד, פסיכולוג קליני המטפל בילדים ובמבוגרים, חיבר סיפור על המתח הנצחי שבין עולם הילדים לעולם המבוגרים. דני קרמן פרקים וגם הקדמה. 33 אייר לאורך עפר גרוזברד, הוצאת סטימצקי משל האצבעות יק ִ ס ְ פ ַ ה ְ יטוּ ל ִ ל ְ ח ֶ ע... ה ַ ר ַ ב רוּח ַ צּ ַ מ ְ מוּ בּ ָ עוֹת ק ָ בּ ְ צ ֶ א ָ "ה ה". האם תצליח כל אצבע לפעול ָ לּ ֻ ע ְ ף פּ ֵ תּ ַ שׁ ְ ל לבדה? מי חשובה יותר? כיצד ילמדו לשתף פעולה? הוצאה מחודשת של ספרו הוותיק של יונדב מזרחי, מחנך ומנהל אגף החינוך בקריית שמונה. יועד שירן העניק לאצבעות כף היד מאפיינים אנושיים וצבעוניים. יונדב מזרחי, הוצאת המרכז הפדגוגי על חבורות וספרים בהמשכים סדרות וספרים בהמשכים הם תופעה ותיקה בספרות שנכתבת לילדים ונוער. בשנים האחרונות צצו סדרות חדשות מקוריות שנכתבו בעברית ונטועות בעולמם של ילדים ישראלים. המדור מאמין שזה קצת דומה לסדרת בינג' : כשיש סדרת ספרים טובה גיבוריה VOD- ב הופכים לחלק מהחיים של הקוראים. המפגש הרצוף היומיומי הוא חוויה שאפשר להתמכר אליה. וכן, גם מבחינת הוצאות הספרים יש כאן הימור בטוח. לכל חבורה שמכבדת את עצמה יש מקום מפגש סודי ומשימה מורכבת הדורשת תושייה ואומץ לב: בספרות דור המדינה זו היתה משימה לאומית, בספרות העולם נלחמו הילדים בפושעים וגם בדור הנוכחי לא נעלמו מטרות ראויות: החל באיכות הסביבה ועד תכניות ריאליטי. קבלו את החבורות החדשות: (אורי כהן אהרונוב, כנרת זמורה ילדי בית העץ ביתן). לא מעט נכתב במדור על הסדרה שיש לה גם נוכחות טלווזיונית וגם נוכחות בימתית, אבל זו רק סיבה נוספת לעקוב מקרוב אחרי ההרפתקאות המרתקות ששומרות על כל כללי הז'אנר ומספקות הנאה אמיתית. (מיה מיטב, הוצאת כתר). בינתיים יצאו הבלוגר שני ספרים בסדרה שמתרחשת בבלוג של ילד אחד חובב משימות והרפתקאות ושונא אחים קטנים, אבל לקוראים הצעירים מובטח סיפור מותח שמשלב היטב בין כללי הרשתות החברתיות ועולם הספר. (מאירה ברנע גולדברג, כנרת). חתול כראמל וחבורת ילדים ( שלושה מהם הם אחים) וסיפורים פנטסטיים לגמרי שכתובים היטב, ואולי לא מקפידים על כל כללי ז'אנר החבורות אבל בהחלט מחזיקים את הקוראים במתח לקראת הספר הבא. (בר בר יוסף , נטע לי הקייטנה להגשמת חלומות גבירץ, הוצאת כתר). לא חבורה אבל צמד בלתי נשכח , שנון ופמיניסטי, הניחן באומץ ותעוזה. (מיכאל אבס, מודן). חבורת משחקי בילוש הבלשים הצעירים יוצאת לפצח תעלומות שונות והקוראים מוזמנים לקחת חלק. הזמן והמקום הם תפאורה מתחלפת לעלילות מסתוריות מאוד. (ערן כץ, מודן). גם כאן יש אלופי הזיכרון צמד שפותר תעלומות בלשיות מלאות הומור ושמות מצחיקים, ועל הדרך מספק המון טכניקות לשכלול הזיכרון, זכירת מספרים ומיומנויות למידה. // ספרים אתנחתא גלית לוי ספרות ילדים // א יזו ילדה היית? "אהבתי לשוטט לבדי בין פרדסים ושדות. היום זה נשמע הזוי. אהבתי לנגן, לרקוד, לקרוא, לכתוב ובעקר לפנטז. וזה בטח נשמע ממש כמו סטריאוטיפ של ילדה-שתהיה-יום-אחד-סופרת". מתי פרסמת לראשונה, ומה את זוכרת מהחוויה? "ספר הילדים הראשון שלי נקרא 'דניאל ושודדי הים' והוא יצא לאור אחרי שכתבתי .30 והעליתי כמה מחזות, כשהייתי כבר מעל גיל כל פרסום של ספר חדש מאז ועד היום, כשמאחורי כבר הרבה מאוד ספרים ולא מעט מחזות, מלווה בחרדות עד כדי קהות של התחושות". אילו דמויות משמעותיות את זוכרת מתקופת הלימודים? "כשהייתי ילדה, גרה ברחוב שלי אישה שהיתה שורפת דברים בתוך הבית. היינו מטפסים על החלונות של הבית שלה כדי להסתכל פנימה וראינו שהכל שחור מעשן ומסריח. היו לה ערימות של נעליים וסמרטוטים בבית. כשהיתה יוצאת לרחוב, תמיד לבושה בהמון שכבות, היינו רצים אחריה, צועקים לה ועוקבים אחריה. היא הציתה את הדמיון שלנו כילדים. כשגדלתי התברר לי שהיא היתה ניצולת שואה". על אילו נושאים את כותבת ומדוע? "אני אוהבת לכתוב על מכשפות כי הן יכולות להיות פרועות, לעשות ככל העולה על דעתן ולהרחיב את גבולות האפשר; ואני כותבת גם על נושאים אחרים, אהבת אדם וקבלת בני האדם באשר הם, ללא גבולות של שייכות. כי סיפורים נועדו להרחיב את גבולות האפשר, וזאת לא רק כשכותבים על מכשפות. "אני עושה גם עיבודים של סיפורים מאוצרות הספרות היהודית. סיפורים שיש בהם דמיון עשיר וערכים חשובים, אך ספרות הילדים העכשווית רק מראה ניצנים ראשונים של התעניינות בהם. אני מחפשת גם סיפורים שבאים מהשוליים החברתיים והתרבותיים, ממקומות שהמבט לא פונה אליהם בדרך כלל". ספרי על ספרך האחרון. "לפני פחות מחדשיים יצאו לאור שני ספרים חדשים שלי בו זמנית. את האחד, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, כתבתי בשיתוף פעולה נדיר עם הסופרת תמר ורטה. הספר נקרא 'המרד של מון' והוא מספר על ילדה אילמת, השייכת לקסטה הנמוכה ביותר בממלכה הנאנקת תחת שלטון רודני, נצלני, רומסני וגזען, המשסה אוכלוסיות זו בזו ומונע כל סולידריות חברתית. מון יוצאת למרד! היא סוחפת אחריה עוד ילדים ששייכים למתחם המגודר של המדוכאים והמנודים, יחד עם חבורה של כובסות ומיילדת זקנה. בעזרת אסטרטגיות יצירתיות של מאבק אזרחי הם מפילים את השלטון הרודני. "העלילה אמנם מתרחשת בזמן אחר ובמקום רחוק, אך היא משקפת גם את הכאן ועכשיו. זהו ספר המתסיס בנות ובנים וכל מי שמרגישים מושתקים וכלואים במחוזות שונים בחייהם האישיים, החברתיים, התרבותיים או הפוליטיים. הספר קורא להם לא להירגע, לא לוותר, לא לציית - אלא לזעום אל מול אי צדק חברתי ולתעל את הזעם לשינוי ולתיקון עולם. "את הספר השני, שיצא בהוצאת קרן ונקרא 'סיפור שמתחיל בחלום', כתבתי על פי סיפור שסיפרה לי המאיירת של הספר – יאנה בוקלר, וזהו בעצם הסיפור של סבא שלה. הוא לא סיפר לה שהוא שרד את המלחמה הגדולה והנוראה ההיא. הוא לא סיפר לה שהוא שרד אותה לבדו, בשדות וביערות. הוא לא סיפר לה שזוג פולנים מבוגר הסתכן ולקח אותו לביתם, לעזור להם בעבודות משק הבית. "רק לאחרונה, בזקנתו, סיפר הסבא את הסיפור לנכדתו. היא התרגשה מאוד מכל הגילויים האלו, ובעיקר התרגשה מהגילויים שעלו מתוך הסיפור – הצורך הקיומי בחלום, בתקווה, בתשוקה למשהו. התשוקה של סבא של יאנה היתה להקים תיאטרון. והוא אכן שרד בתנאים שלא ייאמנו והגשים את החלום. עוד עלה מתוך דבריו – הציווי לעזור לזולת ולא משנה מיהו ומאין הוא בא. המחויבות האנושית הבסיסית לתת מחסה, גם אם הדבר כרוך בסיכון". ספרי על מפגשים שלך עם תלמידים. "המפגשים ממש מחיים אותי ונותנים לי הרבה כוח להמשיך להתרוצץ ברחבי הארץ ולפגוש ילדים - לשמוע את התובנות והמחשבות שלהם, את הדברים שמפעימים אותם ומדברים אל ליבם. אני רואה במפגשים האלה משימה חשובה, לטעת בליבם לא רק אהבת סיפורים ואהבת אדם, אלא לגרום להם להתבונן הרבה מעבר למה שנראה על פני השטח של המציאות היומיומית – את הקומה שמעל ליומיום, שעוזרת לנו להבין טוב יותר את עצמנו ואת זולתנו, לראות בסיפורים דרך להתמודדות עם מצוקות חרדות החיים ולהאמין בעתיד טוב יותר. "אני מספרת להם סיפורים משלי ולעיתים גם משל סופרים וסופרות אחרים, ומעוררת אותם לשיחה. חשוב לי גם להראות שיש עומק תרבותי של מורשת ספרותית". איזה מקום בבית את אוהבת במיוחד? "אני אוהבת את חדר העבודה שלי. כשאני יושבת ליד שולחן הכתיבה שלי אני רואה עץ מחלון שמשמאלי, ונוף רחוק של הרי ירושלים מימיני. אבל בעיקר אני אוהבת את המרפסת הפתוחה שלי שמעליה שמים, וממנה רואים שקיעות, ואת הקצה הדרומי של ירושלים לכיוון 'ה. ויש שם עציצים עם ֶ ולאג ַ בית צפאפה והכפר ו צמחי תבלין ריחניים. אפשר לראות שם את השבת נכנסת ואפשר גם לראות איך הארץ כולה על כל יושביה, יהודים וערבים, חיה תחת אותם שמים, אותה שמש ואותם צבעים, ריחות ומזג אוויר. גם כאן על המרפסת, כמו בסיפורים שלי, אני נהנית להאמין שאפשר להמס גבולות ולהרחיב את הלב". אילו חפצים יקרים לליבך בבית? "אין לי קשר מיוחד לחפצים. אני לא נקשרת ולא אוספת, ומרבה לזרוק כל מה שאיננו בשימוש". // סופרת בנעלי בית אתנחתא להמס גבולות ולהרחיב את הלב היא כותבת ספרים ומחזות מאז היתה ילדה, ואוהבת במיוחד מכשפות - שמותחות את רווית שרף הגבולות. רונית חכם מספרת על חייה, יצירתה ומפגשיה עם ילדים חכם. "הייתי סטריאוטיפ של ילדה שתהיה יום אחד סופרת" צילום: מור ברנשטיין 31 שיעור חופשי > 2018 ספטמבר 2018 ספטמבר < שיעור חופשי 30