43 | 23.10.15 | י' חשון תשע"ו| 180 גליוןשביעי
סיפור לשבת
הזכיה הגדולה
יוסף היה יהודי פשוט. לפרנסתו עבד בחלוקת
עיתונים והדבקת מודעות. עבודה זו לא
הכניסה לו משכורת גבוהה. פעם בשבוע היה
ניגש לתחנה של 'מפעל הפייס', וממלא טופס
של 'לוטו', על אף שלא האמין שיצליח לזכות.
"עשרה מיליון שקלים השבוע בלוטו", זעקו
הפרסומות. יום ההגרלה הגיע. יוסף רשם את
המספרים הזוכים, הרים את המזרון שתחתיו
שמר את הטופס והסתכל בו היטב.
"יש" "יש" נשמעה צרחה חדה בקול מוזר.
אשתו של יוסף הגיעה מבוהלת לחדר. יוסף
החל לקפוץ על המיטות
בחדר השינה כילד קטן:
"זכינו בעשרה מיליון
שקלים בלוטו".
מפעל הפייס
העביר לחשבון
הבנק של יוסף
וחנה עשרה
מליון שקלים.
כותרות העיתונים בישרו
שנמצא הזוכה המאושר.
מחלק עיתונים פשוט שגר בדירת
חדר וחצי באחת השכונות. יוסף הפסיק
לעבוד בחלוקת העיתונים. "אני אדם עשיר
כעת" הוא חשב לעצמו, ואני צריך להתנהג
בהתאם. הוא הזמין מכונית פאר, אחר כך
הלך לקנות בגדים חדשים. בנוסף, החליטו
לקנות לעצמם וילה עם ריהוט מפואר.
יום אחד ראה יוסף את דני חברו, שעבד
עמו בעבר בחלוקת העיתונים. "שלום יוסף
מה העניינים"? שמח דני לקראת חברו. "אל
תענה לו" לחשה לו חנה אשתו, "זה לא
מכבודך לדבר עם מחלק עיתונים". יוסף
עשה עצמו כלא שומע ולא מכיר והמשיך
בדרכו אל המעלית. דני נעלב.
בבית הכנסת קנה יוסף מקום מכובד בשורת
הנכבדים, הוא תבע לעצמו כיבודים רבים,
כמו עליות לתורה, וחזנויות, וכשלא קיבל,
היה כועס על הגבאי בקול רם.
"ראיתם אותו"? לחששו החברים, "זכה בלוטו,
קנה וילה, מתלבש כמו דוגמן, וחושב את
עצמו מלך" והנה, לאחר שלוש שנות נישואין
ילדה אשתו חנה בן זכר. יוסף
וחנה שמחו מאוד. הם
הזמינו את כל מתפללי
בית הכנסת ותושבי
השכונה ל'ברית יצחק'.
הם ישבו בביתם וחיכו
לאורחים שיבואו, אך
איש לא הגיע לחגיגה.
השמחה של יוסף
ואשתו, הפכה לעצב גדול.
פתאום הם הבינו שהם
לבד, שהכסף גרם להם
לגאווה גדולה ובגללו הם
השחיתו את מידותיהם הטובות.
עיניו של יוסף זלגו דמעות, ואשתו התייפחה
חרש. אחר כך התאושש יוסף, וזיק של
שמחה נדלק בעיניו. "אני יודע מה אעשה,
את כל המנות הרבות שהכנו למסיבה, אלך
לחלק לאנשים עניים". עוד באותו הערב
הגיע יוסף עם רכבו העמוס אל תחנת החסד
לחלוקת המזון בשכונה, ופרק שם ארגזים
מלאים כל טוב. ומאותו היום הם קיבלו על
עצמם להשתפר ב'דרך ארץ'.