77 / 94
עט
השדה
77
ברק אובמה הוא שחור, אבל הוא לא אפרו-אמריקאי. למעשה הוא נעדר שורשים ומנוכר
לקהילה השחורה של ארצות הברית, שאליה הוא מתוודע רק בגיל מאוחר יחסית, דרך
פעילותו בשיקגו (שעליה נרחיב בהמשך).
אובמה, שכאמור בא ממשפחה מפוצלת מבחינה דתית, מתנכר לדת וגם כאן, רק פעילותו
בשיקגו והמסע שהוא עובר בה מחבר אותו אל הדת ובסופו של דבר אל הכנסייה.
ברק אובמה גדל בסביבה אמריקנית במשך רוב ילדותו, ועם זאת הוא מחובר לעולם השלישי
יותר מכל איש ציבור אמריקני לפניו, בין שמדובר בכפר אבותיו הקנייתי ובין שברחובות ילדותו
באינדונזיה. מצד אחד, הוא נכד לסבתאשחיה בכפר ללא חשמל, הוא דובר אינדונזיתשוטפת,
הוא מדבר אתשפתםשל מהגרי העבודה לאמריקה, ומצד אחר הוא בוגר קולומביה והרווארד,
עורך של כתב העת היוקרתי ביותר לענייני משפט, בוגר בית ספר יוקרתי “ללבנים בלבד”.
שלוש עובדות אלה באמת הופכות אותו שונה ואחר מכל מה שראינו עד כה, כי גם פוליטיקאים
שחורים אחרים שהצליחו (מרטין לותר קינג, ג’סי גקסון וכו’) הגיעו מתוך לב לבו של הסיפור
האמריקני, מה”גטו” העירוני, ממטעי העבדים בדרום, מהסיפור האמריקני האחיד, גםשמדובר
בצד המפסיד שלו. אובמה, לעומת זאת, מגיע מסיפור אחר לחלוטין, ואין הוא יכול להיכנס
לעולם הציבורי האמריקני לפני שיצליח לחדור את הסיפור האמריקני, או לפחות ליצור לו
סיפור של עצמו.
השליש הראשון של הספר מתאר את שנות ילדותו של אובמה, את הסיפור האחר. התיאור
קשה, מעיק במקצת. נוכחת בו כל הזמן שאלת הזהות הלא-תפורה, החיפוש המתמיד אחרי
שייכות. שני חלקיו האחרים של הספר מתארים שני מסעות שונים מאוד, שתוצאתם דומה –
נחמה, השתייכות, חיזוק ומציאת זהות.
המסע הראשון, שעליו לא אתעכב הרבה, הוא המסע לאפריקה, אל כפרו ומשפחתו של
האב החסר, שרוחו שורה מעל, והיא המעניקה לספר את שמו. זהו מסע עמוס בתובנות
פסיכולוגיות ואישיות שמחברות בין הצעיר, המגיע מפסגת העולם המערבי – ארצות הברית,
לתחתית העולם השלישי – היבשת השחורה של אפריקה. פרקים מעוררי מחשבה בהקשר
הישראלי על ילדים עולים ועל חיבורם לארצות מולדתם.
המסע השני הוא המסע הקהילתי, שבו אובמה, בוגר הקולג’, עוזב עבודה מבטיחה בוול
סטריט ועונה למודעה בעיתון, מגיע לשיקגו, ונשלח במכונית מקרטעת ומחוררת לשיכוני
קהילתי.
העוני הידועים לשמצה של דרוםשיקגו לעבוד בעבודה חדשה יחסית וייחודית – ארגון
אין ספק שבפרקים הרבים יחסית שאובמה מקדיש בספר לשנותיו כמארגן קהילתי, הוא
עשה לתחום שירות שלא יסולא בפז. הנה בא פוליטיקאי שלא מתהדר בעבר צבאי מפואר, או
בעושר רב שנעשה בעסק המשפחתי, אפילו לא בקריירה משפטית מזהירה. בא פוליטיקאי,
נשיא לעתיד, שמצהיר בריש גלי: כל שאני יודע למדתי בשדה העבודה הקהילתית בשיכוני
העוני בשיקגו. כל שאני יודע על החברה האמריקנית, על חוסר השוויון בה, על אטימותם של
מוסדות השלטון ועל הביורוקרטיה, כל שאני יודע על הנעת אנשים ועל חיבור אליהם, על
תפקידם של מוסדות הדת, על שאלות הזהות, על תחושת הקיפוח והחידלון – הכול מגיע