62 / 94
עט
השדה
62
סיפור מסע – אל ליווי רוחני ועבודה סוציאלית
נאוה זוהר-סייקס
א–ב).
נּוּ” (קהלת יא,
ֶ
א
ָ
צ
ְ
מ
ִ
ים תּ
ִ
מ
ָ
יּ
ַ
ב ה
ֹ
ר
ְ
י ב
ִ
ם כּ
ִ
י
ָ
מּ
ַ
י ה
ֵ
נ
ְ
ל-פּ
ַ
ךָ ע
ְ
מ
ְ
ח
ַ
ח ל
ַ
לּ
ַ
“שׁ
בסיפור האגדה הילדים הולכים ביער ומשאירים בדרכם פירורי לחם כדי שיוכלו למצוא את
יה.
ֶ
הדרך הביתה. כשחיפשו את הדרך אחר תלאותיהם, התברר שהציפורים אכלו את סימנ
איך מצאו לבסוף את הדרך חזרה הביתה? לפי אחת הגרסאות, הם נעזרו באווזה לחצות את
הנהר, ואז הלכו ביער עד שהגיעו למקום שנראה להם מוכר.
רבות נכתב על כך, אך משמעות אחת היא שלפעמים אדם מביט אחורה אל הדרך שעבר
יה. הוא נזכר בשבילים שבהם הלך ומגלה לעתים כי הנהרות שחצה
ֶ
בה, ולא מוצא את סימנ
במסע חייו והאנשים שפגש הם שהביאו אותו דווקא לכאן, למקום שנראה לו מוכר. ובכל אחת
מהתחנות ובמה שביניהן למד וחווה משהו שבדיוק לו הוא זקוק כדי לחיות את חייו כפי שהם
עכשיו. ובפליאה הוא אומר: “ואנוכי לא ידעתי!” דבר דומה שמעתי מהמורה הרוחנית, ילידת
יי שבקנדה בקיץ
ֵ
שבט במרחבים הקנדיים, בכנס “רוחניות ועבודה סוציאלית” בעיר ת’אנדר בּ
האחרון: “בזכות כל מה שעברתי, במיוחד הדברים הכי קשים, אני יכולה היום להיות מי שאני
אותם”.
ולעזור לאנשים אחרים, ולכן אני אומרת תודה שעברתי
האמת, שלומר תודה על הדברים הקשים שהיא סיפרה לנו, נראה לי בלתי נתפס. ובכל זאת,
ניכר היה בה שהיא מרגישה כך בכל נימי נפשה. תפיסה זו מהדהדת ברעיון “המטפל הפצוע”,
הנובע מסיפורו של כיירון במיתולוגיה היוונית, שלפיו אדם יכול לעזור לאחרים להחלים בדיוק
מהמקום הכואב שלו עצמו. כדי להצליח בכך צריך לעשות עבודת מודעות פנימית כדי לשים
לב (בעיקר) אל האחר ולא (רק) אל עצמנו. החוויות שחווינו בעצמנו הן המביאות אותנו למקום
שבו אנו נמצאים היום. ועבור אלה מאיתנו העובדים עם אנשים, מרתק ומשמעותי לשבת רגע
נבחרה.
על ספסל בקצה השביל, להתבונן, ולשים לב מה היה ומה יש בדרך הזאת שכן
חלון לנרטיב הליווי הרוחני
מצאתי את עצמי בקבוצת למידה קטנה – חמישה אנשים בסך הכול – בבית
2006
בקיץ
החולים “לנוקס היל” בחלק “העליון המזרחי” של העיר ניו יורק. כל בוקר, במשך שלושה
חודשים, נסעתי כמעט שעה באוטובוס, נכנסתי בשערי בית החולים, עליתי במעלית, עברתי
כמה מסדרונות ודלתות עץ בעודי חולפת על פני רופאים, אחיות, חולים, מבקרים וסטודנטים,
.
”pastoral care“
והגעתי אל חדר קטן שעל דלתו כתוב
בחדר זה, שחלונותיו פונים לרחובותיה העמוסים של ניו יורק, התכנסה קבוצת קורס הקיץ
כל יום לסדר
Health Care Chaplaincy
) של ארגון ה-
CPE
(
Clinical Pastoral Education
ב-
יום קבוע: בבוקר – מעגל שיתוף קצר. אחריו תפילה מגוונת, על פי קטע/מזמור/שיר שהביא
אחד המשתתפים, עם התייחסות אישית של החברים. בהמשך – הצגת תרגיל ו/או תמלול
על ידי המשתתפים כל אחד בתורו, ולימוד תאורטי. לאחר הפסקת הצהריים מתפזרים בבית
החולים לארבע שעות של ביקורים במחלקות, איש-איש ומחלקותיו.