12 / 40
להגדיר מה כל ילד", אומרת גם שפרבר.
"הילדים ילמדו על המורכבות, כשבכל
טקסט יביאו בפניהם לפחות עוד שתי גישות
שונות. זה מעודד חשיבה ביקורתית וזה מתאים
ליהדות. בתלמוד לומדים גם את דעתו של
מי שדעתו לא התקבלה".
מתרחקים מהבועה האמידה
עיקרון חשוב אחד בכל זאת הנחיל קשת לתנועת בתי הספר
המשותפים: פעולה בתוך החינוך הממלכתי ולא תחת החינוך
המוכר שאינו רשמי. המטרה היא חברתית - להתרחק עד כמה
שניתן מבתי הספר ייחודיים, הפונים בעיקר למשפחות אמידות.
"אני חושבת שרון חולדאי חשש מחינוך אליטיסטי באיצטלה
של דתי־חילוני", אומרת שפרבר. "התעקשנו מאוד שזה יהיה
בית ספר עירוני, ושלא יהיה חצי פרטי. חשוב לנו שמי שרוצה
יוכל לבוא. היה צריך לשכנע שזו לא חבורה צפונית שמתכוונת
לפתוח עוד בית ספר לאמנויות".
לצד המסגרת החינוכית, ההורים הקימו עמותה מלווה שאמורה
לפתח מקורות מימון לבית הספר החדש. "המטרה היא שנקים
מודל לבית ספר ציבורי משתף", אומר ליפשיץ, שמודה כי "לא
פשוט לשמור על סטנדרט. יש מקומות שגובים מאות שקלים
בחודש לעמותה. אנחנו נמנעים מלדרוש תשלום גבוה, ומה
שאנחנו גובים הוא קצת יותר יקר מתשלום לוועד כיתה רגיל -
עשרות שקלים בחודש". מאחר שמשותף הוא בית ספר על־אזורי
אין מנוס מהסעות, "נושא כואב מבחינתנו", אומר ליפשיץ, כי
"ברגע שיש ההסעות אתה פוגע בעיקרון של בית ספר ציבורי".
כך, הרוב המוחלט של בתי הספר המשותפים פועלים בחינוך
הממלכתי, ורק כמה בודדים (בית הספר "אושא" ברמת גן,
למשל וגם בית ספר בזיכרון יעקב), פועלים בחינוך הממלכתי־
דתי, שבאופן טבעי פחות גמיש ולא מסוגל להכיל את הפשרות
והשינויים הנהוגים בבתי הספר המשותפים. בתי הספר הללו
מקבלים שעתיים נוספות עבור לימודי יהדות ורכז לימודי יהדות
פעם בשבוע. בחינוך הממלכתי-דתי יש יותר שעות באופן טבעי,
ולעתים גם מורה נוספת בכיתה. בחלק מהמקרים, בתי הספר
נהנים משעות נוספות שמסבסדת הרשות המקומית.
האם ייתכן שההורים מתפתים בגלל ההטבות שבאות עם
החינוך המשותף - השעות והצוות שלעתים מורחבים, כשבחינוך
הרגיל הכל מידלדל? גם אם כך הדבר, זהו הסבר חלקי בלבד.
כיצד ניתן להסביר שבתקופה שבה הקיטוב החברתי שולט בכיפה,
כשהחברה מקצינה ונעשית מגזרית יותר ויותר, פורחים בתי
הספר המשותפים?
"הגל המתגבר הזה משקף את הצמא בישראל להקים קהילות
משותפות", טוען אסף הירשפלד מ"צו פיוס", ארגון שאף הוא
מסייע להורים להקים את המסגרות הללו. הירשפלד, יועץ ארגוני
בהכשרתו, מכיר אישית את התחום של בתי הספר המשותפים,
כהורה לשלושה ילדים בבית הספר "קשת" במזכרת בתיה (שנפתח
בתחילה לפני כעשור כסניף של קשת הירושלמי). הירשפלד גם
היה אחד ממייסדיו. סביב בית הספר ביישוב זה צמחה קהילת
הורים אדירה וכך גם סביב "יחד" מודיעין, שבקמפוס שלו יש
כיום בית ספר יסודי, תיכון, בית ספר מיוחד וגני ילדים.
מסגרות אחרות צמחו בכיוון ההפוך - לא כיוזמת הורים
אלא בהחלטת רשות עירונית ובשיתוף משרד החינוך. כך נפתח
השנה, בהידברות עם ההורים הוותיקים, מסלול משותף בבית
הספר "אושא" ברמת גן. ענת אשר, המנהלת, נשמעת נלהבת
כשהיא מספרת על קבלת שבת שהתקיימה בחטיבה הצעירה
באחד מימי השישי. באירוע הוזמנו ההורים לדבר על חווית
השבת האישית שלהם, להדליק נרות עם הילדים ולשיר שירי
שבת, במטרה להפוך את הטקס לרגשי ומובן יותר לילדים. עד
השנה, אושא היה בית ספר מן המניין, אפרורי למדי, בחינוך
הממלכתי־דתי בעיר. עם השנים, האוכלוסייה הדתית הדירה את
רגליה מהאזור, ובית הספר הידלדל ואף היה בסכנת סגירה. בזכות
יוזמה משותפת של העירייה, עמותת מיתרים ו"צו פיוס", הוחלט
להסב את בית הספר ולהתאים אותו לאוכלוסייה רבגונית על
הרצף הדתי. בינתיים, המסלול המשותף החל בחטיבה הצעירה.
"הרעיון להקים בית ספר לקהילה שבה דתיים, חילונים
ומסורתיים רץ כבר שנים מטעם הרשות ומשרד החינוך",
מספרת אשר. "באופן אישי אני רואה בשיתוף הזה אידיאל".
אשר, המגדירה את עצמה דתיה, חיתה באוסטריה כמה שנים
ושלחה את ילדיה לבית ספר של הקהילה היהודית. שם, לדבריה,
גילתה "עולם מופלא": "למדו בבית הספר ילדים שחלקם רבע
יהודים, מתבוללים, כל אלה שרואים את עצמם חלק מהקהילה -
והבנתי שדווקא כשאין תיוג, ילדים לומדים מגיל צעיר מי הם.
מצד אחר, גם לומדים שיש עולם אחר, וזה לא נוגד את העולם
שלך. יש שיח ודיאלוג. הביחד משמעותי יותר מהמגזריות.
אתה רואה משמעות אחרת לזהות שלך. זה מעמיק אצלך את
השורשים". כשחזרה ארצה, לפני כעשור, אשר השתלבה במשרד
החינוך בתפקידים שונים, אבל חיפשה משרת ניהול של בית
ספר משותף - וכך הגיעה לאושא, אותו היא מנהלת זו השנה
השלישית.
אשר לא מציירת מציאות אידילית. לדבריה, המשפחות
הוותיקות חששו מהמעבר. "הן רצו לדעת איך זה יתבצע, ובעיקר
אם זה יפגע בילדים שלהן. אבל כרגע התהליך זורם". לפני שקם
משותף, עיריית תל אביב התכוונה לשלב אותו עם בית ספר ביד
אליהו, אך ההורים שם התקוממו וסיכלו את הכוונה. בדרך כלל
ההורים בבתי הספר האלה טוענים שלילדים אין בעיה בכלל
"אין שיפוטיות, אין כפייה ולא צריך להגדיר מה כל
אביגיל שפרבר:
ילד. הילדים ילמדו על המורכבות, כשבכל טקסט יביאו בפניהם לפחות
עוד שתי גישות שונות. זה מעודד חשיבה ביקורתית וזה מתאים
ליהדות. בתלמוד לומדים גם את דעתו של מי שדעתו לא התקבלה"
"דווקא כשאין תיוג, ילדים לומדים מגיל צעיר מי הם.
ענת אשר:
מצד אחר, גם לומדים שיש עולם אחר, וזה לא נוגד את העולם שלך.
יש שיח ודיאלוג. הביחד משמעותי יותר מהמגזריות. אתה רואה
משמעות אחרת לזהות שלך. זה מעמיק אצלך את השורשים"
קבלת שבת בבית
הספר "אושא"
ברמת גן
צילום: ברני ארדוב
נובמבר 4102
<
שיעור חופשי
12