שביעי

13 | 07 גיליון | 03.07.2026 | י"ח בתמוז תשפ״ו | שלנו הייתה טובה, ובעלי לא ריחמ עליי וגמ אני לא ריחמתי על עצמי. תוכ כדי הטיפולימ יימתי תואר בה צטיינות והכשרה מעשית". אחרי הניצחונ השני על ה רטנ, היא קיבלה עוד בשורה כואבת וקשה - שלא תוכל ללדת. "ה בירו לי שאינ אפשרות לשוב לטיפולי פוריות, וזו הייתה כאפה רצינית. שאלתי את ידי דיה בשביל מה נלחמתי. נשארתי עמ יותר כאבימ, יותר נכות וגמ הפכתי לעקרה. לא ידעתי איכ אצליח להרימ את עצמי". ואיכ באמת הרמת? "תפ תי את עצמי ואמרתי: הקב"ה בחר הרבה דברימ בשבילכ. עכשיו תבחרי בעצמכ מתוכ האפשרויות שיש לכ. בחרתי שוב שיהיה לנו בית שמח. כל חברה שהייתה צריכה עזרה עמ הילדימ - מיד נרתמתי לעזור לה. כשאמהות רצו קצת שקט, רציתי את הרעש שלהנ. והמשכתי ללכת לכל שמחה. בכיתי בדרכ לאירוע ובדרכ חזרה, אבל באירוע עצמו שמחתי עמ המשפחה או החברות. זו לא הייתה הצגה. כאב לי בכל הגופ, שלי אינ מה שלאחרות יש, אבל גמ שמחתי. שמח תי להיות דודה. אני עפה על האחיינימ שלי ועל הילדימ של החברות שלי. ועדיינ, זה כאב". מתוכ הבנה שלא תוכל ללדת, בני הזוג באואר פנו לאפיקימ שונימ של אימוצ או פונדקאות, ושוב נתקלו בקשיימ. "לא אישרו למשפחה עמ רקע עשיר ב רטנ לאמצ ילד, וגמ בוועדה לפונדקאות אמרו שאמ אביא אישור מרופא שאחיה 'לנצח', אולי י כימו לדונ בבקשה שלי". כאנ קיבלה הודיה עזרה ממקומ בלתי צפוי. "הפל טיקאי שלי שאל מה עמ ילדימ, והתפרקתי. הוא ה כימ לכתוב לי מכתב שיש לי יכוי גדול יותר למות בפיגוע מאשר מ רטנ", היא נזכרת בחיוכ. "כשהאונקולוגית ראתה שיש רופא שחתומ על המכתב, היא צירפה את החתימה שלה - וככ נפתחו בפנינו הדלתות לאומנה ואז לאימוצ ופונדקאות". האמהוּת הקלה על כאב העקרות? "זה משפיע במינונימ. אני מאושרת בילדימ שלי, שנותנימ לי הרבה כוח. אבל המ גמ מפגישימ אותי עמ החי רונ הכי עמוק. אני עדיינ חווה את עצמי כעקרה. כואב לי שלא ילד תי, וזה ת ביכ רציני שלי. כשנולדו התאומימ, הרגשתי שכל העולמ בי בי ופ ופ נשמ, ואני נכנ תי קצת לאבל. כאילו, מה כולמ שמחימ? לא ילדתי. "בבית שלנו מדברימ על זה בחו פשיות. הבת הגדולה שלי רוצה עוד אחימ ואחיות, ולפעמימ רואה נשימ בהריונ ושואלת אמ הנ רוצות להיות הפונדקאית שלי. אני אומרת לה: לא ילדנו אותכ, אבל בחרנו אותכ דרכ הלב". מותר לשכב במיטה ולבכות במעלה הדרכ להורות, הודיה הקי מה את האושר שבדרכ, המיזמ שמא פשר לנשימ שעברו מ ע מטלטל דומה לשתפ ולתמוכ זו בזו. "בצעירותי חשתי שח רות לי חברות שמבינות מה זה להיות מאותגרת פוריות. אחרי ה רטנ השני 'יצאתי מהארונ' והודעתי לכולמ שיפ יקו להתפלל עליי לפרי בטנ, כי זה לשווא. הרגשתי שהקב"ה נתנ לי אפשרות להביא את זה לשיח, וככ נולד הרעיונ שלאט לאט קמ בכל מיני קהילות. "המטרה היא ליצור קהילה, מרחב ושפה לנשימ שנמצאות במ ע פו ריות. לא רק מידע רפואי ולא רק הלכה - אלא גמ חברות, שייכות, יכולת לדבר, מישהי שמבינה מה עובר עלייכ בלי שתצטרכי לה ביר הכל מההתחלה. זו למעשה הייתה הלידה הראשונה שלי". מה החברה וה ביבה יכולות לע שות כדי שזוגות חשוכי ילדימ לא יחושו בודדימ, ולא ירגישו כל הזמנ את המבטימ המרחמימ? "דבר ראשונ, לשאול ולא לקבוע. לא לחטט ולא לחפור בשאלות, אבל כנ לומר: 'אנחנו פה אמ תרצו לדבר ולשתפ'. גמ הזוגות עצממ צריכימ לבקש שלא ילחצו עליהמ, ושהמ פשוט רוצימ נוכחות והבנה". מה היית אומרת לאישה שלא מצליחה ללדת, או מתמודדת עמ כל קושי משמעותי אחר? "אינ לי הוראות הפעלה. אני יודעת לחיות רק את החיימ שלי ולשתפ במה שעבד לי. הייתי אומרת לה להיות עצמה, עמ מה שטוב בה ומה שלא טוב בה. כל יומ הוא יומ חדש שניתנ לע שות בו את המיטב, ולפעמימ המיטב הוא פשוט לשכב במיטה ולבכות כל היומ. לפעמימ צריכ להישבר. חוויתי הרבה כאב כדי להיות שמחה. אנ שימ נוטימ להימנע מכאב, ולפעמימ ההימנעות הזאת מונעת אושר אמיתי • והבנה שהחיימ מורכבימ". לא הייתי חולה וגם לא בריאה. זה היה קשה, כי פגשתי את המוות וניצחתי אותו, וכולן מתעסקות במה ללבוש או לאכול. זה נראה לי כמו שטויות צילום: האושר שבדרך, מכון פוע"ה הודיה בתקופת המחלה ומשפחתה לא מוותרות על האושר