שביעי

13 | 05 גיליון | 19.06.2026 | ד' בתמוז תשפ״ו | בציבור הדתי אנחנו מתים מפחד בתחומים כמו צניעות, שמירת מצוות ותפילה. הילדים מורדים במקומות שאנחנו מפחדים מהם. בכל דבר שיש לנו בו ביטחון והוא ברור לנו - הם ילכו אחרינו "כשבעלי ואני נחליט שיוצאים לחופש, המטרה לא תהיה רק שהם ייהנו" לדבריה, אנחנו כהורימ לא יודעימ מתי וכיצד לשחרר, ולכנ חווימ ת כול כמעט בכל מצב. "אנחנו מפחדימ ממה בני הנוער יעשו או לא. יש לנו שתי אופציות: או שהמתבגר שלנו ישכב על ה פה, ואנחנו מתימ מפחד מזה ומנ ימ לגרומ לו לקומ ולעשות משהו; או שהוא מתפקד, אבל גמ זה רע מאוד, כי הוא מ תובב בחופימ וב מקומות שמפחידימ אותנו". מה אנחנו צריכימ לשנות בראש שלנו? "צריכ לאפשר לו לחוות דברימ ול מוכ עליו שהוא לומד מהמ. הוא רוצה להיות מאושר, יותר ממה שאני רוצה שהוא יהיה מאושר. הרבה פע מימ אנחנו אומרימ שהוא רק ילד, ומה הוא מבינ, וכאנ הבעיה. אנחנו חושבימ שהוא רק ילד והוא לא מבינ. הוא מבינ. חפרנו לו. הוא יודע. עכשיו זה לגמרי שלו. בכל גיל. "אמ נזכור שתפקידנו הוא לחנכ ולהורות דרכ, יהיה לנו קל יותר להגיד כשמשעממ לו: וואלה, אז מה אתה הולכ לעשות עמ זה? זו באמת הדרכה. אני נותנת לו לחוות ולקחת אחריות, וזה לא ותר בשומ דרכ את הכיפ המשפחתי. כשבעלי ואני נחליט לצאת לחופש, המחשבה לא תהיה רק שהמ ייהנו. ברור שכולנו שותפימ וכולנו הולכימ ליהנות. אבל איכ המ יחוו - זה שלהמ". תנו לישון בשקט רוב ההורימ היו עונימ לכ עכשיו: טוב, אבל זה גיל ההתבגרות. "צריכ לעשות רי טארט בתרבות שלנו לגבי גיל ההתבגרות. העו באדיבות המצולמת למ המערבי הפכ את זה לגיל המרד, וזה מה שאנחנו מכני ימ לראש שלנו אומרת 4 ושל הילדימ. כשילדה בת שהיא לא רוצה ללבוש את החצאית הזאת, אמא שלה עונה 'הנה, התחיל גיל ההתבגרות'. אנחנו משדרימ להמ שבגיל ההתבגרות המ אמורימ למרוד. אבל מעניינ לראות באילו תחומימ המ מורדימ ובאילו לא". מה הכוונה? "למשל, בציבור הדתי אנחנו מתימ מפחד בתחומימ כמו צניעות, שמירת מצוות ותפילה, ושמ הילדימ יותר מורדימ. אבל בכל מה שקשור לאהבה לארצ ישראל וחשיבות השירות המ שמעותי בצבא או בשירות הלאומי, אנחנו פחות חוששימ וראה זה פלא, אנחנו כמעט לא רואימ מתבגרימ שמורדימ באהבה שלהמ לישראל. המ מורדימ במקומות שאנחנו מפחדימ מהמ. אז מה המ קנה? שצריכ להפ יק לפחד, כי בכל דבר שיש לנו בו ביט חונ והוא ברור לנו - המ ילכו אחרינו. זה נקרא להוביל". אז אמ הבנ שלי ישנ רוב היומ או שוכב במיטה עמ הטלפונ, הפתרונ האמיתי זה לשחרר מבפנימ? "אמ אשתול זרע באדמה, ומדי יומ אבוא ואחפור כדי לבדוק מה איתו, אני אפריע לו לצמוח. אבל אמ אשקה ואתנ לו את הזמנ שלו, הוא יצמח ויפ רח. ככה זה גמ עמ ילדימ. כל אחד צריכ את מידת ההשקיה שלו, וא ור לנו להפריע להמ לצמוח ולהתפתח. "כשאני מ תכלת עליו שוכב על ה פה, אני יכולה מדי פעמ להתעניינ, לה ביר ולהדריכ, אבל בעיקר צרי כה לה ביר לעצמי שזה חלק מתהליכ הלמידה שלו. הכי חשוב לא להיות בעמדה נפשית של פחד - מה ייצא ממנו ואיזו אמא נוראית אני - אלא מתוכ עמדה של ביטחונ, שהוא אדמ מדהימ עמ יכולות וכישורימ, רצונות ושאיפות שב ופו של דבר הוא ירצה לממש. אנחנו צריכימ ל מוכ על עצ • מנו ועל הילדימ שלנו". לא ילדנו אותם בשביל שהם יישנו