שביעי

11 | 15 גיליון | 28.08.2026 | ט"ו באלול תשפ״ו | נ ורית דוידי היא מנהלת אולפנת אמית אוריה בבאר שבע. וגמ רעייתו של ראש עיריית שדרות, אלונ דוידי. ואחותו השכולה של מ"ר שמואל רפאל רווח ז"ל. ואמ לשבעה. וזו, בעצמ, נקודת הפתי חה כדי להכיר אותה; היא לא רק המ נהלת של, והאישה של, והאחות של, והאמא של. היא הכל. אישה שעו קת בהשפעה חברתית, חלק מבית שעו ק חתה ממו דות שונימ, הגיעה לאולפנה בבאר שבע והתקבלה בזרועות פתוחות על ידי מיכאל בנ ונ ז"ל. "בשנות נעוריי עברתי תקופת מרד וריחוק. דחיתי את עולמ הפיוטימ והמ ורתיות של הבית", מתוודה נו רית. "הרגשתי שאיש לא ידע להביא את הרב תרבותיות, וכולמ אולצו להיכנ לתוכ ידור אחיד של רינת ישראל". השבר העמוק הגיע במהלכ שירו תה הלאומי, כשאחיה שמואל, לוחמ בתותחנימ, נהרג בתאונה צבאית ביומ הזיכרונ. "היה לי ברוגז עמ ריבונו של עולמ. ניהלתי איתו שיחות קשות וחשתי ריקנות עד שאמרתי לו: בוא נעשה ה כמ. התחלתי לכתוב איתו חוזה. אמרתי לו שאני חוזרת לתורה ולובשת חצאית, כי בלי זה אני ריקה ואינ טעמ לחיימ". לא שפט, לא ויתר בנקודת התפנית הזו פגשה את אלונ דוידי, ה דרניק נחוש, שלא נבהל מהשאלות הקשות שהציפה. "הערצ תי את ה בלנות שלו. הוא לא שפט אותי ולא ויתר עליי, ובזכותו התחז קתי. אלונ הוא ה מנ החזק שלי בתו רה ובהלכה. הוא מ יימ שלוש פעמימ באוקטובר, 7 בשבוע תהילימ, וב ביומ השנה לטבח, הוא י יימ את הש" כולו". דרכמ המשותפת הייתה רצופה משימות לאומיות. מתוכ רצונ לחיות בתוכ העמ ולהשפיע, המ עברו לשד והתגוררו במשכ שנה גמ 1997 רות ב ברמת הגולנ. בד בבד, אלונ עבד כיועצ פרלמנטרי של אפי איתמ בכנ ת. נורית משחזרת רגע מטלטל מימי המחאה בכפר מיימונ: "הייתי שמ עמ תינוקת בת חודשיימ ב גר, ה תכלתי לחיילימ בעיניימ ואמרתי: אני הולכת הביתה, מה אני, אויב? זה היה רגע קשה מול המדינה והצבא שלי". , בתוכ שבוע וחצי, נפלו 2006 ב שלוש רקטות ק אמ ב מוכ לבית המשפחה. "התחילה בדיחה בעיר: 'בטוח נפל אצל דוידי'. עוד לא ה פיקו לתקנ זכוכיות, ונפל שוב. ערב אחד, כשאני בבית עמ חמישה תי נוקות, אלונ דיבר בטלפונ עמ אפי והודיע לו: 'אני מתחיל שביתת רעב'". אלונ פתח בשביתת רעב מול בית שר הביטחונ עמיר פרצ, בדרישה למ בצע צבאי בעזה, נו ח חומת מגנ. הוא הקימ את המטה לביטחונ שדרות, עתר לבג"צ למיגונ בתי ה פר )וניצח(, גיי תורמימ למשחקייה הממוגנת הרא שונה, ובהמשכ נבחר לראשות העיר, 13 תפקיד שבו הוא משמש כבר כמעט שנימ. "אנחנו אנשימ של 'אומר ועושה', חולמימ רחוק ולא רואימ מניעות. הילדימ גדלו בבית מגוי . שני בנימ באוקטובר, 7 הוקפצו למילואימ ב הבנות היו בחמ"לימ ובקהילה, ואנ חנו התפצלנו. כשאני שואלת אותמ אמ הר נו להמ את החיימ, המ עו נימ: 'ממש לא, אתמ יותר מראימ לנו מאשר מורימ לנו'". בהשפעה ציבורית. במילה אחת: מש פיעה. אביה של נורית למד בישיבה במ רוקו ורכש עברית תנ"כית, וכשעלה לארצ התעקש להגיע למעברה בבאר שבע. "הוא התגיי לגולני, והחיילת באולפנ אמרה לו לקרוא בעיתונ 'דבר'. שמ הוא קרא שהמעברה של משפחתו, משפחת רווח, נשרפה כליל. החפצימ שהביאו מהבית עלו באש, אכ הנפשות ניצלו", היא מ פרת. המשפחה עברה לשכונה ו', בצ מוד לשכנ הפייטנ והדיינ רבי חיימ שושנה ז"ל ) בה של הרבנית ימימה מזרחי(. נורית גדלה בבית חמ. אביה עבד כאזרח עובד צה"ל והכינ נערימ לבר המצווה; אמה הייתה עקרת בית שריפדה את ילדיה באהבה ובמאפימ. זיכרונות ילדותה שזורימ בהלי כה ברגל בשבתות ל בא ו בתא, בישיבה לצד אביה והשכנ, בשמיעת פיוטימ ובניחוח הטבק. "ידעתי שיש פה אוצר נדיר", היא אומרת. המ ורת הזו הנחילה לה אהבה עמוקה לטק ט ולתפילה. על אפ העושר הרוחני בבית, נורית חשה זרה מול הממ ד הדתי. האולפנות הפנימייתיות לא מיהרו לקבל בנות עולימ ללא ליווי הורימ. לאחר שנד צילום: שני בן חמו צילום: רייני לוי