שביעי

"חוות גלעד הייתה ממש החלוצה של תופעת החוות שפורחת כיומ. אבל כשהתחתנתי ועברתי לשמ, אנשימ מהיישוב - ואני מדברת על יישוב בשומרונ, כנ? - שאלו אותי אמ הפ כתי לנערת גבעות. זה היה דבר מוזר, תמוה ולא מוכר. אבל זו הייתה חלו ציות בכל המישורימ". לא מעכלת את החורבן את הבית שבו גרו בנה יהודה בעשר אצבעותיו, ותמר מציינת שלמעשה כל מה שהוקמ בחווה הוקמ על ידמ בעמל ובאהבה. "היינו מהמשפחות הראשו נות בחווה. בלי א פקת מימ מ ודרת, חשמל, כבישימ, מדרכות או תשתיות. הכל נבנה בעשר אצבעות. היו ימימ שנגמר ה ולר או הכ פ לקנות ולר, אז פשוט חיינו ללא חשמל. בחורפ חיינו בתוכ בוצ, ובקיצ בתוכ אבק. ניהלנו מאבקימ מול הרשויות כדי לקבל הכרה, והמקומ פעל הרבה על ב י העבודה שלנו, ההשקעה הכ פית שלנו והרבה מאוד מתנדבימ". היו רגעימ שנמא לכ? לא אמרת ליהודה: יאללה, בוא נעזוב למקומ מ ודר יותר? "מעולמ לא. תמיד אמרתי שאנ חנו כאנ כדי להישאר, לצמוח ולפ רוח. חשוב להבינ שלצד כל הקשיימ והמורכבות, הקהילתיות רק פרחה. הקהילה הייתה משפחתית ומלוכדת. ממש משפחה אחת". לבני הזוג כהנ נולדו בחווה שישה ילדימ, ותמר לא הייתה רוצה לגדל אותמ בשומ מקומ אחר. "יש כאנ ק מ מיוחד. הילדימ גדלימ עמ עצמאות, חיבור לאדמה ועשייה. המ מבינימ שצריכ להודות על מה שיש וששומ דבר אינו מובנ מאליו". עמ השנימ החווה קיבלה הכרה. היא דת בשרימ. גולת הכותרת של תמר ויהודה - "צמרת" - חנות ש יפקה עצימ ו חורה לאנשימ מכל הארצ, וגמ אירחה מופעימ ואירועי תרבות, נשרפה כליל. "זה היה מרכז העצ הגדול בשומרונ וקשה לי לדבר עליו, כי אני עדיינ לא מעכלת את החורבנ", אומרת תמר כשדמעות חונקות את גרונה. "יהודה הקימ את המקומ עמ אחיו יויו בקדו מימ, ובהמשכ המ עברו לכאנ ונשארו יחד. החלומ שלהמ היה להקימ אימ פריה דווקא בחוות גלעד - במקומ שעליו נאבקנו ושבו עברנו שנימ קשות. זה היה הרבה מעבר לע ק. זה פרויקט משפחתי שגמ הילדימ שלנו מיליונ שק 12 , עבדו בו. להערכתנו לימ ירדו לטמיונ". מה עבר לכ בראש בזמנ הפינוי? "כלומ, מלבד חרדה איומה. הייתה תחושה שכל החיימ שלנו יכולימ להיחרב. בחוות גלעד נמצאימ הבית שלי, הע ק שלי, האחימ שלי והחב רימ שלי, שהמ כמו משפחה. לא ידענו מה יקרה. פחדנו שמישהו ייפגע מה להבות, והתפללנו שכולמ יהיו ב דר. אחרי שהבנּו שכולמ יצאו בשלומ, הפחד הגדול שלי היה על 'צמרת'. ביקשתי מהקב"ה שישמור לנו על מפעל החיימ, אבל ב ופ בישרו לנו שהוא נשרפ לחלוטינ". השליחות עוד לא ברורה למרות החורבנ, תמר מבקשת לציינ את כל מי שנרתמ ל ייע בעת צרה, "לצד הקשיים והמורכבות, הקהילתיות רק פרחה". משפחת כהן "זה היה מרכז העץ הגדול בשומרון, וקשה לי לדבר עליו". העסק המשפחתי שנחרב חוברה לחשמל ולמימ, והחלה לפרוח בתחומה קהילת ע קימ. "כדי לגור בחוות גלעד צריכ להיות אדמ שחושב מחוצ לקופ ה. זה לא מקומ רגיל, שבו הכל מ ודר ואפשר להתמקד רק בבית הפ רטי. הגיעו אנשימ יצירתיימ, קצת משוגעימ במובנ החיובי, ואש המאבק הפכה לאור של יצירה, התפתחות והשפעה החו צה". בחוות גלעד התפתחו שלל ע קימ, דוגמת מתחמ הנופש בריכת האיילימ, המרכז המשושה לאומנות, דנאות ואירועימ קטנימ, מו כ שטיפל ברכבי האזור, גנ הבי רה של נפתלי ששימש בר ומ ע כשהתחתנתי ועברתי לחוות גלעד, אנשים מהיישוב - ואני מדברת על יישוב בשומרון, כן? - שאלו אותי אם הפכתי לנערת גבעות. זה היה דבר מוזר, תמוה ולא מוכר. וזו הייתה ממש חלוציות צילום: יוסי זליגר 24.07.2026 | י' באב תשפ"ו | 10 גיליון | | 12