57 | 25.09.15 | י"ב תשרי תשע"ו| 177 גליוןשביעי
סיפור לשבת
דין בחשבון
רוני חזר מבית הספר כשהילקוט הגדול על
גבו. השמש היכתה בחום על ראשו.
"מזה הלימודים האלה" קיטר רוני "כאילו לא
היה מעולם חופש גדול, נכנסנו ללימודים
בבת אחת. כבר יש עומס, ושיעורי בית,
ולימודים עד שעה מאוחרת, שיתנו לפחות
שבועיים להתרגל".
"ככה זה, בסוף נתרגל" הרגיע אותו יוסי.
"אני בחיים לא אצליח להתרגל" ענה רוני.
"כשהחופש הגדול מגיע, אני מתרגל אליו
בתוך שעה,
וכשהלימודים מגיעים, אני
לא מצליח להתרגל אליהם
עד החופש הגדול
הבא".
נשמע "אתה
ממש אומלל.
מדוע אתה
מסתכל על
המציאות דרך משקפיים כל כך שחורות?"
"אצלנו בכיתה בשונה מאצלכם, יש רעש
ולא נותנים למורה ללמד, אז אני לא מכיר
דרך אחרת. יש לך רעיון בשבילי?".
"כן, בפעם הבאה שאתה נכנס לשיעור, פתח
את הדף האחורי של המחברת ונסה לכתוב
כמה שיותר דברים טובים על השיעור, על
המורה, על החברים שסביבך - ככה תתרגל
עם עצמך עין טובה, ככה תתחיל לחבב את
השיעור ואת המורה והכל יראה לך אחרת.
מה אתה אומר?"
"אני מוכן לנסות. בכל מקרה זה נשמע יותר
טוב מלהפריע כבר בתחילת השנה".
המורה לחשבון נכנסה לכיתה. רוני, שגם
ככה לא התכוון לשתף פעולה בשיעור,
ניסה את התרגיל של יוסי חברו מהכיתה
המקבילה. הוא פתח את הדף האחרון
והתרכז מאוד מאוד, הוא התאמץ למצוא
דברים טובים במורה ובשיעור, כמו שלימד
אותו יוסי חברו. המורה לא הבינה למה פניו
נעוצות במחברת במקום בהסברים שעל
הלוח, היא העירה לו פעם אחר פעם ולבסוף
ניגשה אליו בפנים כעוסות. היא הרימה את
המחברת וקראה בליבה:
"המורה לחשבון ממש
נחמדה היא מלמדת
בעדינות, אני חושב
שחשוב לה שנדע
את החומר..."
המורה היתה
המומה, הרבה
מ ש פ ט י ם
חיוביים היו כתובים
שם - וחיוך כיסה את פניה. לאחר השיעור
זימנה המורה את רוני לשיחה ושאלה על
פשר הכתוב. רוני סיפר לה שזה תרגיל שעוזר
לו להפוך מילד שמפריע לילד שמגלה ענין
בשיעור, ואף הבטיח לה שהצעד הבא הוא
להביט אל הלוח ולהשתתף כראוי לתלמיד
בכיתה. אחר הצהרים פגש יוסי את רוני
ושאל "נו עשית את התרגיל?" "בוודאי,
עשיתי לעצמי ממש דין בשיעור חשבון. זה
היה תרגיל שגרם לי להפוך מילד מפריע
לילד שמסתכל בעין חיובית, ואתה יודע
מה... אפילו נראה לי שאני אוהב חשבון".