"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 81 | ספטמבר 2026 | תשרי תשפ"ז

כששמעתי על פטירתו של מומו, הרגשתי שאיבדנו אדם יקר, איש שהותיר אחריו מורשת של עשייה, אומץ, חזון ואמונה באדם באשר הוא. את מומו פגשתי לפני יותר מעשור, לאחר שנחשף לפעילות שלי למען גברים ולניסיון שלי להביא אל קדמת הבמה סוגיות חברתיות שכמעט לא קיבלו מקום בשיח הציבורי. באותם ימים, העיסוק בפגיעות של גברים, באלימות כלפיהם ובקושי שלהם לקבל הכרה ומענה, היה רחוק מלהיות מובן מאליו. היו גם מי שהתנגדו, מי שהתקשו להבין מדוע הנושא ראוי לבמה. אבל מומו ראה אחרת. הוא בחר להאמין. הוא בחר לתת מקום. כמי שהחזיק בתחנת רדיו, הוא פתח בפניי דלת והעניק לי שעת שידור שבועית שבה יכולתי להביא את קולי לציבור ולחשוף את עולמם של הגברים והמצוקות שנותרו במשך שנים כמעט שקופות. בהמשך המשיך לתת לנושא ולסיפורי האישי מקום גם במסגרת כתבות במגזין הארגון שעמד בראשו. הבמה שמומו נתן לי הייתה הרבה מעבר לשעת שידור. היא הייתה אמירה. אמירה שלפיה גם לקולות שנמצאים בשוליים מגיע מקום. שגם סוגיות שנויות במחלוקת ראויות להישמע. ושאם רוצים ליצור חברה טובה יותר, צריך קודם כול להסכים לראות את מה שלא תמיד נוח לראות. מומו היה איש של חזון. הוא ידע לזהות צורך חברתי עוד לפני שהפך לחלק מהשיח המרכזי. הוא לא חשש ללכת נגד הזרם, להעלות שאלות קשות ולתת מקום לאנשים שלא תמיד ידעו כיצד להשמיע את קולם. הוא היה אדם של חיוך ומילה טובה, אבל בראש ובראשונה אדם של מעשים. עבורי, הוא היה גם מקור לאומץ ולהשראה. הדרך שבה פעל, באמונה ובנחישות, הייתה עבורי לאורך השנים מעין זרקור שהאיר את דרכי שלי בעשייה החברתית. הדלת שהוא פתח אפשרה לי לפתח את הקול והחלום להרחיב את הפעילות ולפעול למען חברה הוגנת יותר, שבה גם גברים המתמודדים עם פגיעה, אלימות ומצוקה אינם נותרים שקופים. מומו האמין שלכל אדם מגיע לחיות בכבוד. זו אולי אחת המורשות החשובות ביותר שהוא משאיר אחריו. בעולם שבו יש עדיין כל כך הרבה כאב, מחלוקות וקולות שאינם נשמעים, חסרים לנו אנשים כמו מומו אנשים שמוכנים לראות, להקשיב, לתת ובעיקר לפעול. קשה שלא לחשוב כמה עוד היה יכול לעשות, כמה עוד אנשים היה יכול להוביל וכמה עוד דלתות היה יכול לפתוח. אבל המורשת שלו כבר כאן. היא נמצאת באנשים שנתן מקום לשליחות שלהם, בקולות שהעז להשמיע, בנושאים שהכניס לשיח ובאנשים שקיבלו בזכותו את האומץ להמשיך ולפעול. אני אזכור את מומו כאדם של לב גדול, אומץ, נדיבות ואמונה בכוחו של שינוי. אדם שידע לתת מקום לאחרים ובכך השאיר מקום גדול בעולם. תודה לך, מומו, על הדרך, על האמון, על הבמה ועל האומץ. יהי זכרך ברוך. תמר שירי קרימינולוגית, יזמת חברתית מייסדת עמותת "בשבילך"-סיוע לגברים במשבר את מומו נקווה ז"ל הכרתי בעבודתנו המשותפת. אני כחבר כנסת והוא כראש ארגון הנכים. הרבה דברים עשינו יחד והגענו להישגים והכל בזכות רוחו הטובה אחריותו לחבריו ומקצועיותו בתחום. כיו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות נאבקתי יחד עימו על הרבה נושאים בתוכם נושאי נגישות וזכויות בתחומים רבים. הכל בזכות תושייתו וכושר ההסברה שלו ששכנע אותי ואת חברי הוועדה. האבידה עם פטירתו קשה לי ולכל מוקיריו. איך כותבים דברי פרידה מאדם שהיה כל כך גדול מהחיים? ח"כ לשעבר שאול יהלום נפרד ממומו תמר שירי 2026 ספטמבר | תשרי תשפ״ז 53