"הארגון - המגזין החברתי של ישראל" | 81 | ספטמבר 2026 | תשרי תשפ"ז

אלי נקוה, הבן מומו של כולם, אבא שלי אבא יקר שלי, מעולם לא דמיינתי שאצטרך לכתוב עליך דברי פרידה, ובוודאי שלא מעל דפי המגזין שהיה חלק בלתי נפרד ממך, מגזין שנשא במשך שנים את קולך, את אמונתך ואת השליחות הגדולה של חייך. לכל כך הרבה אנשים היית מומו: מנהיג, לוחם, יושב ראש, שותף לדרך, חבר אמת ואדם שתמיד היה נכון לעזור. עבורי היית כל אלה, אבל לפני הכול היית אבא שלי. היית החבר הקרוב ביותר שלי, השותף שלי, האדם שאליו פניתי ברגעים הגדולים וברגעים הקטנים, זה שעימו חלקתי מחשבות, חלומות, התלבטויות, שמחות וגם קשיים. היית חלק מכל כך הרבה תחנות בחיי, עד שקשה לי להבין כיצד ממשיכים מכאן בלעדיך. היית כל עולמי. היית האדם הראשון שרציתי לספר לו כשקרה משהו טוב, והקול שחיפשתי כשהייתי זקוק לעצה, לחיזוק או למילה שתעשה סדר. ידעת לומר את הדבר הנכון מתוך אהבה, דאגה ורצון אמיתי שאצליח. זכיתי לא רק להיות הבן שלך, אלא גם לעבוד לצידך, ללמוד ממך ולהיות שותף לעשייה שהייתה מפעל חייך. זכיתי לראות מקרוב את מה שאחרים ראו מבחוץ: את הלב העצום, את הרגישות, את העקשנות שלא אפשרה לך לוותר ואת האמונה העמוקה שאפשר וצריך לשנות את המציאות. אצלך, מגבלה מעולם לא הייתה סיבה לעצור. להיפך, היא הייתה מנוע לעשייה. במקום שבו אחרים ראו קושי, אתה חיפשת פתרון. במקום שבו אנשים איבדו תקווה, אתה ידעת להדליק אור. במקום שבו דלת נסגרה, אתה לא רק פתחת אותה אלא דאגת שהיא תישאר פתוחה גם עבור מי שיבוא אחריך. לימדת אותי שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת בתואר, במעמד או בכותרת. היא נמדדת ביכולת לראות אדם, להקשיב לו, להילחם עבורו ולהיות שם גם כשאין מצלמות ואיש אינו מוחא כפיים. כך חיית את חייך, בעשייה, בנתינה, באהבת אדם ובמסירות שאין לה גבול. אבל מעבר לדמות הציבורית, היית איש משפחה בכל רמ"ח איבריך. בעל, אבא, חם וסבא אוהב וגאה, ואדם שידע לעטוף את הקרובים אליו בחום, בהומור ובתחושת ביטחון. הנוכחות שלך מילאה כל מקום. הצחוק שלך, הסיפורים, העצות, השיחות הארוכות והדרך המיוחדת שבה ידעת להפוך כל מפגש לחוויה חסרים לכולנו בכל יום מחדש. מאז שהלכת, הזמן ממשיך לנוע, אבל משהו בתוכי נעצר. יש רגעים שבהם אני עדיין מבקש להתקשר אליך, לשתף אותך, לשמוע את דעתך או פשוט לשמוע את הקול שלך. ואז מגיעה ההבנה הכואבת, שוב ושוב, שאתה אינך. הגעגוע אינו נחלש אלא הוא רק משנה צורה והופך לחלק ממני. ובתוך הכאב הגדול, אני גם מלא תודה. תודה על הזכות להיות הבן שלך. תודה על השנים, על החוויות, על השיחות, על הדרך המשותפת ועל כל מה שהענקת לי. תודה על הערכים שהטמעת בי, ערכים של משפחה, נאמנות, התמדה, אחריות, אמונה ונתינה. תודה שהראית לי במעשיך כיצד אדם אחד יכול לגעת בחייהם של רבים ולהותיר אחריו עולם טוב יותר. אבא, הורשת לנו דרך. הורשת לנו אחריות להמשיך לראות את מי שקולו אינו נשמע, להילחם למען מי שזקוק לכך ולא לקבל מציאות בלתי צודקת כגזירת גורל. הורשת לנו את האמונה שבכוחם של אנשים המחוברים זה לזה לשנות מציאות. החלל שהותרת אינו ניתן למילוי, ואין אדם שיוכל להחליף אותך. אבל מתוך האהבה אליך ומתוך המחויבות למורשתך, אני מבטיח שנמשיך. נמשיך לפעול למען חברה טובה, שוויונית ונגישה יותר. לא מפני שאפשר להמשיך בלעדיך אלא מפני שלימדת אותנו כיצד להמשיך בזכותך. בכל צעד שאעשה, בכל החלטה שאקבל ובכל חלום שאנסה להגשים, אתה תהיה איתי. הקול שלך, החיוך שלך והאמונה שלך בי ימשיכו ללוות אותי. אני מקווה שאצליח להיות ראוי לדרך שסללת, לשם שהשארת ולערכים שעליהם בנית את חייך. לציבור הרחב היית מומו נקוה המנהיג מעורר ההשראה ואיש של אנשים. בשבילי היית ותישאר תמיד אבא שלי, החבר הכי טוב שלי, השותף שלי ומקור ההשראה הגדול ביותר בחיי. אני אוהב אותך ומתגעגע אליך יותר מכפי שמילים יוכלו לתאר. שמור עלינו מלמעלה אבא יקר, והמשך להאיר לנו את הדרך. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. שלך לעד, אלי הבן שלך שאוהב אותך יותר מכפי שמילים יוכלו לתאר. 2026 ספטמבר | תשרי תשפ״ז 46