64 ?
פרק מס' 5 עולים לארץ ישראל, או נוסעים לאמריקה
החריפה של העדר בית אמיתי, באה מגדיאל וסיפקה לי כמעט את
אותם דברים שכה חסרתי. המנהל, וצוות המדריכים המסור, העניקו לנו
.
תחושה של הורים, משפחה ובית במולדת
הולכים לקיבוץ תלמי יפה
השנים חלפו, ואנחנו כבר ניצבנו בתחילתה של שנת 0591. הייתי כבר בן
71, ובני גילנו התחילו להרהר בקול על עתידם. באותה התקופה, ובסביבה
החקלאית שבה "גדלנו", היה ברור כי כמעט לכולם מחכה אותה משימה
לאומית שאין חשובה ממנה: ההגשמה, ובמקרה שלנו, הליכה לקיבוץ. היו
כאלו שהלכו לחזק קיבוצים קיימים, והיו כאלו שחלמו על הקמתו של קיבוץ
.
חדש, רצוי באזור ספר המרוחק ממרכז הארץ
שמחתי שנמנינו על הקבוצות שהגיעו לאזורים מרוחקים. היעד שלנו היה
קיבוץ קטן בין גברעם, אשקלון ויד מרדכי. תלמי יפה קראו למקום )שבמשך
השנים הפך למושב שיתופי, על שם המנהיג הציוני שמואל לייב יפה(. אחרי
נסיעה ארוכה הגענו למקום. הקיבוץ היה בחיתוליו אך אנחנו לא היינו
הראשונים. קבוצה שהגיעה למקום כמה חודשים קודם לכן כבר דאגה
להתחיל לעבד את השדות שמסביב, והקימה בהתיישבות כמה צריפים
."
ומספר אוהלים. אנחנו היינו, מה שנקרא אז "השלמה
למזלי, לא הייתי טירון בתחום החקלאות. כיון שמוניתי בזמנו כאחראי על
הרפת היה לי מושג בפרות, שלא לדבר על המטעים והפלחה. כאן המקום
להזכיר כי מדי פעם, כפי שהיה נהוג באותן שנים, היינו יוצאים למחנות
,
עבודה חוויה נהדרת, שלימדה אותנו מעט על חיי הקיבוץ. קבוצה ג', שלי
.
יצאה לקיבוץ זיקים, שהשתייך אף הוא לעובד הציוני
,
החיים בקיבוץ היו טובים. לניצול שואה כמוני, לפחות בשנות ההתבגרות
היו המסגרות חשובות. התחושה שיש בחיים סדר וארגון, וכי הכל זורם על
.
מי מנוחות. שלא לדבר על האווירה החלוצית בקיבוץ של אותן שנים
ההרגשה הנכונה לכשעצמה שאנחנו גואלים את האדמה, ובונים את
.
המדינה הצעירה. הגשמת החלוציות ביגרה אותנו מאד
והיו כמובן החבר'ה צעירים, נלהבים, מוכנים לעשות הכל למען הצלחתו
של הקיבוץ. ביום היינו עובדים קשה ובערב רוקדים, שרים, מנהלים אסיפות
חברים סוערות. היינו יחד בנים ובנות, בני 81, 91 ו 02. אני הייתי אז
ברפת, מקומי הטבעי. יחד אתי עבד בחור רומני בשם קוץ'. בהמשך התחלנו
לפתח את גן הירק, את המטעים, ושאר ענפי המשק. אני גאה לומר שהייתי
בין מקימי הישוב, ואז ראש ועדת התרבות והספורט של המקום. היום
.
תלמי יפה הוא מושב עובדים שיתופי העוסק בחקלאות