31
מה עתיד להתרחש ומה עלינו לעשות. דודה לאה, גם אם ידעה דבר או
שניים, לא גילתה לנו מאומה. אנחנו חיכינו בפחד לבאות ורק בלילה, לפני
,
השינה, היינו קוראים לאמא: "היכן את אמאל'ה? אנחנו מתגעגעים אלייך
"…
רוצים אותך מאוד
,
ואכן, באותם ימים חסרה לנו אמא מאוד כושר ההחלטה שלה, האומץ
הנחישות, קור הרוח ושיקול הדעת. היום אני מבין שלא היה בידה להגיע
אלינו מהיערות, מיחידת הפרטיזנים שבה לחמה. היינו שלושתנו לנפשנו
.(
אני, חיים אחי ודודה לאה )אחותה של אמא
שבוע לפני האקציה הסופית פרץ המרד, בצורת זריקת רימונים לעבר
החיילים הגרמנים, וירי לעבר הטנקים וכלי הרכב הצבאיים. הגרמנים הגיבו
מיד. הם כיתרו בטנקים את הגטו משלושת עבריו. את הצד הפונה ליער
השאירו פנוי. הפחד הישן מפני הפרטיזנים עשה את שלו. יותר מאוחר
.
הבנתי כי דבר זה הציל את חיי
שבוע ימים נמשך המרד. צעירים יהודים היו מתנפלים על חיילים גרמנים
וחוטפים אותם. צלפים משלנו לא הפסיקו לירות ולהרוג חיילים. גם פרטיזנים
שהסתננו מהיער אל הגטו עשו את שלהם ולחמו נגדם. הנאצים מצידם לא
,
נשארו חייבים. הם הפגיזו באכזריות את הבתים בהם הסתתרו יהודים
השליכו פצצות, הרסו ושרפו עד היסוד. חשנו כי "לכבוד" הוא לנו שהגרמנים
.
נלחמים בנו, היהודים, שעד היום נחשבו חלשים וחסרי אונים
שלושתנו התחבאנו בבית, יודעים ולא יודעים מה מתרחש. מדי פעם הייתי
מגיח אל הרחוב, אוסף מעט מידע וחוזר הביתה. חלק מהסיורים היו אל
,
בתי הקרובים שהתגוררו במרחק של דקות הליכה מאיתנו. הייתי מגיע
.
משוחח עימם, מוסר ברכת שלום, וחוזר אל הבית שלנו
,
יום אחד, במו עיניי, ראיתי כיצד חיילים רודפים אחרי שני בניו של לדרמן
יושב ראש היודנראט. בניו של לדרמן רצו רגלית. החיילים דלקו אחריהם
באמצעות אופנוע עם סירה. ראשונים רצו מוטקה וירוחם, אחריהם האופנוע
והחיילים ואחרון אחרון אני ילד קטן בן עשר שלא יכול לכבוש את
סקרנותו ומכניס את ראשו לגוב האריות, ושואל עצמו: למה רודפים אחרי
?
שני הגיבורים
סוף הסיפור: הגרמנים הרגו את אחד האחים. אח שני הגיע בשלום אל
עליית הגג בה הסתתר, והמשיך לצלוף בגרמנים בדייקנות, עד שאזלה
.
התחמושת שברשותו. האח שניצל הצטרף לפרטיזנים ביערות
שבוע ימים נמשכה ההתקוממות. בשלב מסוים נמאס כנראה לגרמנים. הם
החליטו לחסל סופית את הגטו ובאמצעות טנקים החלו לירות פצצות
.28.8.43
תבערה. עתה, בער הגטו כולו. זה היה ב 34.8.02. כך עד ל
!
עכשיו היה ברור לי: אסור לנו להישאר כאן, לחכות לגרמנים. עלינו להמלט
פרק מס' 3 הפרטיזן הצעיר