פרק מס' 3 הפרטיזן הצעיר
30
הפרטיזן הצעיר
06 שנים אחרי חיסולו של הגטו, ומותם של יקירי, אני מביט לאחור בגאווה
ואומר: לא. אנחנו לא הלכנו כצאן לטבח. נלחמנו, נאבקנו, ובתוך אותם
.
קרבות שנמשכו כשבוע ימים לקחנו אל מותם עשרות חיילים גרמניים
:
כפי שכבר סיפרתי מעט קודם, אנשי גטו גלובוקי החליטו להאבק. הסיבה
ידיעות מודיעיניות שהגיעו אל הנהגת הגיטו, על חיסולו הקרוב. ניתן לומר
כי מבחינה מסוימת היה לנו מזל. בעוד שמסביב משתוללת תופת, ומכל
רחבי אירופה נשלחים יהודים להשמדה ברכבות גדושות )דבר שלא ידענו
.
אז(, הגיטאות גלובוקי ומיר היו האחרונים שיועדו לחיסול
האימה השתוללה גם ברוסיה הלבנה. הגרמנים הלכו וחיסלו גיטאות שהיו
לא רחוקים מאיתנו כמו דוקשיץ, דיסנה וביאליסטוק. רוב היהודים שם לא
הועלו אפילו על רכבות. ילדים, נשים וגברים רוכזו בכיכר העיר, הובלו
במצעד משפיל אל היער הקרוב ושם לאחר שכרו לעצמם בור ענק נורו
ונקצרו למוות. דקות אחר כך כוסה הבור. עוד קהילה יהודית מפוארת
נעלמה כלא היתה )בקהילות רבות, אחרות, ניצלו יהודים ממותם, ממש
.(
ברגע האחרון לאחר שהצליחו להסתתר בין גוויות ההרוגים
ידענו כי דברים רעים קורים ליהודים, אבל לא שיערנו עד כמה אכזרים
יכולים להיות הגרמנים. כיוון שהתמחו בתעמולה ובשקר, נתנו לנו את
הרושם כי שובנו לקרולבשצ'יזנה הוא באמת רק עניין של זמן. קיווינו
שבקרוב תסתיים לה המלחמה, ואנחנו נוכל לשוב בשלום אל בתינו ואל
,
חיינו הקודמים. היו שאמרו לעצמם: "יידן, נקמה, נקום ונהרוג את הנאצים
."
נהלום בהם ונגן על כבודנו
מרד גיטו גלובוקי
באוגוסט 3491 באה אשלייה זו אל קיצה המר. הנהגת הגטו הודיעה בחשאי
,
לתושבים כי חיסולו קרוב, וכי יש להערך למאבק. אל לנו לוותר. בגטו
כאמור, נאספו מזה חודשים ארוכים כלי נשק רבים, תחמושת, ונשק קר
שחלק ממנו הוצנח אל הגטו וסביבתו על ידי מטוסים של הצבא האדום
)הדבר נודע לי מאוחר יותר, מפי אנשים מבוגרים(. במקביל, עברו צעירי
,
תנועות הנוער אימונים צבאיים למחצה. היה ברור כי הגטו לא יחזיק מעמד
.
אך היה גם ברור כי לא נלך אל מותנו בלא מאבק, וכי נלחם על כבודנו
כל המסופר כאן, הוא תוצאה של קריאת ספרים שנים אחר כך, ושיחות
ממושכות עם חברים וניצולים. אז, כילד קטן בן עשר, לא ידענו אני ואחי
,
חיים על מה כל המהומה. הבחנו בהמולה רבה, ראינו צעירים רצים
מתרסים מוקמים, אבל איש לא טרח ליידע אותנו במתרחש ולא אמר לנו