פרק מס' 1 ילדות בקרולבשצ'יזנה
4
למרות שנפטר בגיל 23, אני זוכר את אבא היטב. אבא, נולד
כנראה בעיר דוקשיץ, כנראה ב 9091.8.5 ונפטר כנראה
ב 1491.3.52. אבי, מנחם מנדל, צאצא למשפחות אטקין
,
וקבקוב, היה גבר נאה, בעל השכלה רחבה, נבון, ידיד נאמן
חבר מסור ואבא למופת. היה לו חוש הומור נפלא ולכן אהבו
כל מקורביו להיות בקרבתו. בגלל החוש המסחרי, אהבו בני
.
המשפחה לעבוד לצידו
,
החוש המסחרי הביא שפע, ובבית היה תמיד כל טוב, בגדים
:
אוכל, ספרים, ומה לא. אבא היה מעורב בכל עיסקי המשפחה
,
טחנת הקמח, מנסרת העצים לריהוט ובנין, נגרית הרהיטים
.
מסעדה קטנה )של סבתא( לעוברי אורח
.
אבל אבא הרבה לנסוע, להעדר מהבית, והדבר הפריע לנו מאוד
,
התגעגענו אליו תדירות. אנחנו רצינו שיהיו איתנו, ישחקו ויבלו
והם היו טרודים בעבודתם. עם זאת, מצאו הורינו זמן לספר לנו
,
סיפורים מענינים. היה זה תענוג לחכות לאבא בסוף השבוע
.
לראותו מגיע הביתה, יורד מהעגלה שלו
,
לצערנו, היו אבא ואמא נשואים תשע שנים בלבד. כשנפטר אבא
.
צעיר כל כך, הוא חסר מאוד לאמא ולנו
כאמור, מאורעות המלחמה תופסים חלק משמעותי בחיי, והם העילה
המרכזית לכתיבתו של ספר זה. מבחינה מסויימת, ספר חיי איננו רק תיעוד
של כל הקורות אותי מאז לידתי ועד היום. הוא מעין אנדרטה להורי, בני
,
משפחתי ותושבי קרולבשצ'יזנה כל אותם אנשים שחיו, פעלו, ושמחו
:
ושוב אינם איתנו
אימי, חוה אטקין לבית קמינסקי
הוריה, מיכאלה וישראל קמינסקי
הדודה גיטל אטקין חודוש
אבי, מנחם מנדל לבין אטקין
:
סבא וסבתא, הורי אבי
שאול רפאל ואשתו חיה ליבע לבית קבקוב
חנן אטקין
רחל אטקין וחנן פיריבוסקין
י
ק
ו
ב
ו
ל
ג
ב
ם
ג
א
ה
ת
פ
ש
ל
ע
י
מ
י
א