32 / 64
32
מהשטח
2009
פברואר
עט השדה
היא מומחית
דגנית יערי
לטיפול בבעלי חיים,
מקימה ומנהלת את
"מרחב החי" בכלא נוה
תרצה ובכלא אופק
גנאי, אמרה שאני מכוערת ושהיא שונאת אותי. לא
רצתה שאהיה חלק מהבית. אל האחים שלי לא
התנהגה ככה. היא קיבלה אותם... היום אני חושבת
שכמו שליידי לא יכלה להתמודד עם האחריות
של גידול הילדים שלה, גם אימא שלי לא יכלה.
זה היה גדול עליה”. במילים חד-משמעיות אלה
ביטאה ה’ את ההשלכה שעשו גם אסירות אחרות
בהסתכלן על ליידי והגורים. השלכה זו יצרה ראי,
ובו שיקפו האסירות את תחושותיהן כילדות או,
לחלופין, את תחושותיהן והתנהגויותיהן כאימהות.
ו’ נוטלת את אחד הגורים. הגור חלש, וברור שדקותיו
ספורות. ו’ מניחה אותו על החזה שלה ומלטפת
אותו בעודו נושם את נשימותיו האחרונות: “הלוואי
שהייתי מטפלת בבת שלי כמו שאני מטפלת
בשחורי ודואגת לו. אני מרגישה שהנשימות שלו
הפסיקו אבל ממשיכה ללטף אותו כדי שימות
בשקט ובשלווה”.
תהיות ואמירות מהולות בעצב ובכעס ממלאות
את החלל ב”אחוות החי”.
“איזו אימא זאת? מסכנים הגורים! נטושים!”
“מסכנה ליידי, בטח לא יכולה להעניק להם.”
“אולי היא בדיכאון?”
“אולי צריך להחזיר אליה את הזכר?”
קיווינו שאם ניטיב את התנאים וניצור לליידי
סביבה שקטה, היא תיאות להתקרב אל הגורים,
המפגש בין אסירות לבין בעלי חיים מאפשר הצפה של תכנים ברבדים שונים ויוצר
פתח לעיבוד תרחישי החיים המורכבים שחוו הבנות הללו ושבגינם הן יושבות מאחורי
סורג ובריח. הקשר עם בעלי חיים מאפשר חזרה לראשוניות, להסתכלות ולהארה
של תהליכים רגשיים שנחוו בילדות. הסתכלות על המתרחש בקרב בעלי החיים
מאפשרת השלכה על קשרים בכלל ועל קשרים אינטימיים בפרט
דגנית יערי
בעל החיים כממיס
סורגי הנפש
עבודה טיפולית עם אימהות בכלא - באמצעות בעלי חיים
, פינת “אחוות החי” בכלא
2008
יום ב’, חודש מאי
נווה תרצה.
ליידי הארנבת ממליטה שבעה גורים. אחד מהם
מת בעת ההמלטה וששת הנותרים פזורים במתחם.
ליידי עצמה מרוחקת מכולם, שולחת אלינו מבט
ספק כנוע ספק מבוהל. נראה כי היא מתכחשת
להמלטה וייתכן אף שאינה מיניקה את השגר.
ארבע אסירות שהן נאמנות פינת החי - ו’, נ’, מ’ ו-א’,
קצינת החינוך ואני מטכסות עצה: מה נכון לעשות
כדי להציל את הגורים. עולות כמה אפשרויות:
להעביר את הגורים לתאי האסירות, והן, האסירות,
תאכלנה אותם;
לפזר את הסיכון - להשאיר מקצת הגורים עם
האם ומקצתם עם הבנות, בתאיהן;
שעות נוספות עם
24
להמתין ולהשאיר את הגורים
אימא-ליידי.
הנחנו שהסיכויים שהגורים ייוותרו בחיים בהאכלת
יד קלושים, והחלטנו להמתין ולתת לליידי סיכוי
להפוך לאם.
ה’, אסירה שמגיעה למפגש פרטני ב”אחוות החי”,
עוברת בין החיות ואומרת להן שלום. כשהיא מגיעה
לביתה של ליידי, היא אומרת בכעס: “מכשפה!
לך לא מגיע, התעלמת מהילדים שלך ונתת להם
למות...”
ה’ מספרת שליידי היא כמו אימה-שלה: “אימא
שלי הזניחה אותי כל השנים, קראה לי בשמות
מהשטח