כאילו זה יומי האחרון | נחמה קפלון

לאחר שנגמרה מלחמת העולם הראשונה חזרה המשפחה לעיירתה ובנתה את מחדש כמו ביתה, משפחות אחרות שחזרו מגלותן. בשנות נערותה החלו לנשוב בעיירה רוחות - חדשות חילוניות, ציונות, השכלה. אמנו נחמה, בעקבות אחותה הגדולה ממנה בחמש שנים, נתפסה לרוחות חייה את אלה. אז מילאו חוגי־נוער, נשפי ריקודים, אהבות נעורים, קריאה בספרים ודיונים פוליטיים, נהייה אחרי חזון הסוציאליזם ואחרי חזון ארץ־ישראל שהובא לעיירה והופץ על־ידי פעילי מפלגת ״פועלי ציון שמאל״ ו״החלוץ הצעיר". כדבריה ״תקופה חדשה החלה בחיי!״ בשנת 928 ו נבחרה לציר והשתתפה בכנס של ארצי פועלי־ציון שהתכנס בוורשה. בשנת 929 ו נסעה עם אחותה קבוצת ההכשרה שהשתייכה אליה לארץ־ישראל, להקמת את קיבוץ. התסיסה והפעילות של את הנוער, החלומות וההתארגנות סיכמה נחמה: ״התלהבנו, פעלנו והאמנו שאנחנו את עושים הנכון והנחוץ. טוב היה זה ומועיל, בעיקר לעצמנו״. באוגוסט 1932 עלתה אמנו נחמה לארץ כתיירת. ביקור חטוף באתונה, שלושה ימים בבירות ומשם דרך במונית מטולה לארץ־ישראל. המקום הראשון בו בארץ, שהתה היה כשנה, קבוצת ההכשרה ״שחריה" במושבה ליד מגדל שם טבריה, פעלה אחותה הבכורה כמנהלת גן הירק. חוויות ראשוניות רבות חוותה החל שם, מהתפעמות מנוף הכנרת וסביבתה ומחיי החברה הצעירה והנלהבת שהצטרפה ועד אליה לקשיי העבודה, החום המתיש וקשיי קליטה חברתית והתערות. כשהתפרקה הקבוצה וחבריה עברו לקיבוץ גבעת־חיים, לחולדה ולשאר מקומות בארץ, לגור עברה בתל־אביב. מקום עבודתה היה הראשון כעובדת שכירה בבית־חרושת למרצפות, שם עבדה עבודה פיזית מפרכת ״ככה נעשיתי פרולטרית ממש״ כתבה עשרות שנים יותר מאוחר. בנסיעה באוטובוס את פגשה אבינו, מרדכי קפלן שעלה לארץ מאזור פינסק בשנת 1926 . כך תיארה אותו: ״צעיר, יפה, אהב לבלות והבנות נהו אחריו, הייתה לו רבה הצלחה מאז אצלן... שהכיר אותי חיזר רק במרץ אחרי...״ הורינו, נחמה ומרדכי התחתנו. כמו רבים גרו אחרים בדירות שכורות חדר בנות או אחד, בדירה שכורה "גדולה״ שני בת חדרים, שאחד מהם הושכר לדייר־משנה. בפברואר 1935 נולדתי אני עודד - בכורם וטופלתי במסירות ובאהבה בתנאי מצוקה כלכלית קשה, שהלכה וגברה בשנות המרד הערבי הגדול בשנים 1939-1936 (״המאורעות״) ובשנות מלחמת העולם מיד השנייה כך. אחר [ 8 ]