שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

אקטואליה " רויתי שלנו – גאים בך מאוד. באהבה, קהילת גוונים", היה אחד השלטים הבולטים במבואת האולם שבו יוצגו בעוד שעות ספורות שבעת המורים של המדינה. השלט הזה "נח" בצד ונושאיו, תלמידיה של רוית, לבושים חולצה באדום עז גוונים של רוית", הלכו לטעום 50" עם הכיתוב מהתקרובת שהוצעה למלווים הנרגשים - תלמידים, עמיתים, מנהלים וכמובן גם בני משפחת המועמדים. אחר כך, באולם, התיישבו המורות והתלמידים במרוכז ויצרו גוש אדום ונלהב. כשהוקרא שמה של המועמדת שלהם הם הניפו את השלט הזה וליוו את המחווה בקריאות קצובות. תשע שנים רצופות נערכת תחרות "המורה של המדינה" המבקשת להאיר את פועלם של אנשי החינוך ולהוקיר את מסירותם. הטקס הזה שמהווה את שיאה של התחרות הצליח להתבסס כאירוע מוצלח במיוחד. יש בו דרמה ותחרות מותחת וגם תוכנית אמנותית נאה וכיבוד ביד מורות ומורים 18 נדיבה אבל בעיקר, יש בו שחפים מכל ציניות. המושג שליחות אינו קלישאה בפיהם, ועבורם "לראות את הילד" ו"לא לוותר על אף אחד" אינם סיסמאות בלבד, אלא מציאות יומיומית. יפה בן דויד, המזכ"לית החדשה של הסתדרות המורים שזו לה ההשתתפות הראשונה בטקס, סיפרה בדברי הברכה שנשאה כי זמן קצר אחרי שאלבר קאמי זכה בפרס נובל לספרות, הוא שיגר מכתב למורה שלו שבו כתב לו "בלעדיך, בלי היד החמה שהושטת לילד הקטן והעני שהייתי... כל זה לא היה קורה". בן דויד שיבחה את המורים המצטיינים והודתה להם על אישיותם ועל המאמץ שהם משקיעים במטרה להפוך למורים משמעותיים. בשלב הזה ובעוד כמה פעמים במהלך הערב, המועמדים הסופיים בתחרות, אלה 18 הוצגו שעלו לשלב שבו רואיינו על ידי ועדת הפרס ומתוכם נבחרו שבעת הזוכים. כל אחת ואחד מהם עלה לבמה וקיבל תעודת הוקרה לקול מחיאות הכפיים והקריאות הנמרצות מהקהל. הנואם הבא, שהתקבל בקימה של הקהל ומחיאות כפיים, היה נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. "אף אחד אינו המורה של המדינה, אלא של ספיר, ישראל, סמיר, ידידיה ואחרים", אמר בדברי הברכה שלו, והוסיף: "כשיגדלו כל הילדים האלה יהיה לכל אחד מהם זיכרון של מורה שהעצימה אותו, שנלחמה עליו, שראתה אותו כשאף אחד לא ראה". בהמשך דבריו ציין הנשיא כי החברה הישראלית עומדת בפני אתגר חדש של שותפות נוכח התרחקותן זו מזו של הקבוצות המרכזיות בה עד לידי מצב שבו הן מנהלות במידה רבה שיח של חירשים. ריבלין פנה אל המורים וקבע כי חלה עלינו החובה למצוא שפה משותפת, ורק "אתם המורים יכולים לעשות זאת". אחריו בירך את הנוכחים שר החינוך נפתלי בנט שגם הוא שזר בנאומו את מורתו שלו, חיה, מורה לדרמה שטיפחה אותו, נסכה בו בטחון ושלחה אותו לדרך. "אתם האנשים הכי חשובים במדינה", אמר בנט לציבור המורים, "כי בכל בוקר אנחנו מפקידים בידיכם פוטנציאל כל כך גדול וכל כך שונה". שר החינוך גם התכבד בהענקת פרס מפעל חיים לשמעון גרינהויז, בן , ניצול שואה ומורה למתמטיקה שעלה לבמה 87 מלווה בנכדיו. הפרס על מפעל חיים הוענק השנה לראשונה במסגרת תחרות "המורה של המדינה" והעלה על נס את תרומתו של מורה שממשיך ללמד שישה ימים בשבוע, שמונה שעות מדי יום, ומכין את תלמידיו לבגרות ברמה של חמש יחידות לימוד. מעמד קבלת הפרס היה ללא ספק משיאיו של הטקס הזה ונדמה שיהיה רוב להחלטה להמשיך להעניק אותו למורים ותיקים גם בשנים הבאות. אחרי ההתרגשות הזו וקצת לפני ההתרגשות של הצגת שבעת הזוכים עלו לבמה המלחין והמנצח גיל שוחט והתזמורת הסימפונית מאשדוד, והציעו לנוכחים ביצוע מרגש במיוחד ל"עוף גוזל" וגם כמה קטעים של מוסיקה קלאסית שאם לשפוט על פי תגובות הקהל הצעיר, "עשתה את העבודה". את אליעד נחום, הזמר שעלה לבמה בהמשך, כבר כולם הכירו, הצטרפו לשירה והוכיחו בקיאות במילים. ואז, ממש לקראת הסוף, אחרי כמעט שעתיים, הגיע הרגע הגדול ולבמה עלו רוית שחף הר חול, מחנכת בבית הספר "גוונים" בקיבוץ עין המפרץ; אמירה אבו־מערוף, מחנכת בבית הספר "אלנור" בכפר ירכא; אלמוג שילוח, מורה להיסטוריה ואזרחות בתיכון "מור" ביישוב רעות־מכבים; חוה טרייטל, מחנכת בבית הספר "קשת תלפיות מזרח" בירושלים; אלי קופר, מורה למתמטיקה באולפנת צפירה ובישיבת גבעת שמואל; ואחרונות חביבות, המורות המצטיינות במסלול המדעים - שירי רבקה מסה, מורה לביולוגיה בתיכון "השלום" במצפה רמון, ושרית זלצמן, מורה לרובוטיקה בקריית החינוך למדעים ברחובות. בזה אחר זו הם עלו נרגשים לבמה וקיבלו את הפרס (הכולל תעודת הוקרה, מחשב נייד והשתלמות בת שבועיים בארה"ב) ואת התואר המחייב, וגם חיבוקים ונשיקות, זרי פרחים וברכות וכנראה גם המון סיפוק. בלי ציניות, כבר אמרנו? תודה לכם, המורים של המדינה! יעל אפרתי המורה של המדינה : אהבה, השראה - 2017 והרבה גאווה בטקס התשיעי של חלוקת תואר "המורה של המדינה" השתתף קהל נלהב, שקרא קריאות עידוד למועמדים, התרגש מדבריהם של המזכ"לית, שר החינוך ונשיא המדינה, שר עם אליעד נחום - והרים את תקרת האולם כאשר הזוכים עלו לבמה , שזו לה יפה בן דויד ההשתתפות הראשונה בטקס, סיפרה בדברי הברכה שנשאה כי זמן קצר אחרי שאלבר קאמי זכה בפרס נובל לספרות, הוא שיגר מכתב למורה שלו שבו כתב לו "בלעדיך, בלי היד החמה שהושטת לילד הקטן והעני שהייתי... כל זה לא היה קורה" למעלה: שר החינוך נפתלי בנט ושמעון גרינהויז, מורה , שקיבל פרס על מפעל 87 בן חיים, ונכדיו; במרכז - נשיא המדינה ראובן ריבלין; למטה - ההתכנסות שלפני הטקס צילומים: רועי פלצמן 5 שיעור חופשי > 2017 ספטמבר