שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

בן דויד מוסיפה כי "אין שום אפשרות ממשית לשלם לעובדי ההוראה שכר שראוי למאמציהם והשקעתם, אבל לא ייתכן שהם יקבלו רק מחצית מהשכר המגיע להם. באוצר יש כנראה מי שחושב שאפשר לצייד את מערכת החינוך בצוותים המעולים ביותר ולדרוש מהם תפוקה והשקעה מקסימליים - כמו למשל לדרוש ימי היערכות בהתנדבות - ובה בעת לגמול להם במחמאות בלבד או בסיסמאות שמאחוריהן אין גיבוי של ממש. נכון שזהו המצב כבר שנים רבות, אבל אני לא אתן לו להימשך". האם "אופק חדש" לא שיפרה את המצב? "מבחינות מסוימות כן, אבל בפועל הוטל על עובד ההוראה עומס נוסף. הוא אמנם קיבל תוספת שכר אבל הוא עובד קשה יותר. צריך להבין שעובד הוראה שעוזב את בית הספר אחרי שעות ההוראה לא מסיים בכך את עבודתו. ובכלל, עבודת ההוראה והחינוך היא עבודה שוחקת במיוחד, ורק מי שהתנסה בעמידה מול כיתה בת תלמידים יוכל להבין את מידת הקושי 35-40 והנחישות הנדרשת. ואם זה לא מספיק, אנחנו נתקלים בעובדי הוראה שמבקשים לפרוש אחרי שנים ויותר ואי אפשר להיענות לבקשתם, 25 אף שהכל יודעים שהישארותם במערכת לא רצויה. במקביל ראוי להזכיר שגם האופק התעסוקתי של עובד ההוראה מוגבל בהשוואה לעובדים בתחומים אחרים. כל ההווה והעתיד שלהם מושקעים בעבודה, ועל כך, כאמור, הם לא מקבלים את השכר הראוי להם. צריך להשוות OECD את הנתונים אצלנו לעומת מדינות ה־ ולראות שהטענות שלנו מבוססות לחלוטין". השאלה היא, כמובן, מהיכן יבוא הכסף. "למדינה יש אמצעים, אני אומרת את זה בוודאות, אלא שכנראה אופן החלוקה והתעדוף שלו בעייתי. בכל מקרה אני יודעת שהכסף לא מגיע לעובדי ההוראה, וצריך לבדוק לאן הכסף נעלם בדרך. כדי להשקיע אותו בעובדי ההוראה אנחנו צריכים שני פרטנרים – משרד האוצר ומשרד החינוך. באחרון, בראשותו של השר נפתלי בנט, אני רואה פרטנר טוב בהחלט שגם עשה מינוי ראוי של שמואל אבואב, מנכ"ל מנוסה מאוד שבא מהשטח ומכיר את החומר. לכן, יש כעת הזדמנות יוצאת מן הכלל לפעול לטובת עובדי ההוראה". בן דויד מדברת על עובדי ההוראה כמושג כללי, אבל היא כמובן מודעת היטב לייחוד ולאפיון של התחומים השונים. "יש מנהלי בתי ספר וסגניהם שאת מעמדם המיוחד יש להסדיר אחרי שנים של הזנחה, ויש כמובן גננות ויועצות, מחנכות ומורות מקצועיות, מפקחי כלכלה ומורים לחינוך מיוחד ועוד ועוד, אבל הרי אי אפשר להקיף את הכל בראיון אחד", היא מסבירה, ומבטיחה שבכל אחד מהגיליונות הקרובים יוקדש מקום לבירור ומענה לצרכים המיוחדים של כל אחד מהסקטורים הללו. יש שני נושאים בוערים שבהם מתכוונת בן דויד לטפל ברמה המיידית - הגימלאים ומורי המכללות. "בעניין הגימלאים, הודעתי לנוגעים בדבר שאם לא יתוקן העוול שנגרם להם בהקדם האפשרי נגיש תביעה כלכלית - וזאת תהיה הפעם הראשונה שהסתדרות המורים תנקוט בצעד כזה. אני לא נבהלת ולא חוששת ממה שיגידו. זה עוול שדורש תיקון מיידי", היא קובעת, וכך גם לגבי מורי המכללות. לדבריה, באוצר כבר מצוי זמן רב הסכם עמם אלא שהחתימה עליו מתמהמהת. "אם הוא לא ייחתם במהרה, ניאלץ להשבית את פתיחת שנת הלימודים במכללות". את לא חוששת להצהיר הצהרות מחייבות. "העניין פשוט מאוד. אני מושבניקית ומשחר ילדותי לימדו אותי שיש לטפל בבעיות מהשורש. אני לא מאמינה בטיפולים קוסמטיים. בלי עובדי הוראה איכותיים, אין למערכת החינוך שלנו סיכוי. כדי להביא את הטובים ביותר עלינו לקדם את מעמדם, והדרך הראשית לעשות זאת היא בתגמול כספי. אומרים שהרף במכללות נמוך מדי. מדוע הוא נמוך? אם ישלמו כראוי הטובים יילכו לחינוך, ואז הרף יעלה ועובדי ההוראה יהיו מצוינים. אתה לא יכול לאחוז במקל בשני הקצוות, לקוות לטוב ובפועל לראות שיותר ויותר תשלומים מוטלים על ההורים. החזקים מתחזקים, החלשים נחלשים והקיטוב מתגבר. עובדי הוראה חדורי שליחות שמקבלים את שמגיע להם בזכות היותם לא רק נכס למערכת החינוך אלא לחברה הישראלית בכללותה, ונושאים מסר ערכי יקר מפז על שוויון הזדמנויות. בזה צריך לטפל כבר בגילאי הגן, שגם בהם הכיתות גדולות מדי. איך יכולה גננת ילדים? משם הכל 35־ אחת להגיע לכל אחד מ מתחיל. אחר כך עלול להיות מאוחר מדי". יעל אפרתי שר החינוך נפתלי בנט, המזכ"לית יפה בן דויד וראש הממשלה בנימין נתניהו ביום הראשון של שנת הלימודים בישוב חריש צילום: רינה אסא אירועי פתיחת השנה בבית הספר "ארליך" בטבריה צילומים: גיל אליהו/הארץ אקטואליה לדברי בן דויד, הבחירה של המורים לעסוק בחינוך, למרות התנאים הלא־אופטימליים שבהם הם פועלים, אינה מובנת מאליה. "בחירה זו מעידה יותר מכל על איכותם, על תחושת שליחות עמוקה ועל רצונם העז להפוך את החברה הישראלית לטובה יותר" 2017 ספטמבר < שיעור חופשי 4