פנים | כתב עת לתרבות, חברה וחינוך

54 / 122

∫ȇ¯˜Ó‰ ËҘ˷ ‰„ÈÁ ·˙ÎÎ ¯ÂÙÈÒ Ï„·
˙ÂÈ˘¯Ù ‰Óη ÔÂÈÚ ˙ÂÚˆÓ‡· ÁÂÚÙÏ ÔÂÈÒÈ
¯ÂÙÈÒ Í·Ò· ‡ÂÏÎ ÚÙ˘
µ¥
‰ Ò Ó
ד ו ר י ת פ ר י ד מ ן
דיון המוצע להלן אעסוק באופני קריאה אפש –
ריים במה שנראה בתורה כקרעי סיפורים, שרב
בהם הסתום על המפורש ושפערי המידע בהם ניצ –
בים כמהמורות על דרכו של הקורא. למולם נחל –
קים חוקרי המקרא, פרשניו ודרשניו לשלושה
מחנות עיקריים: אלה הטוענים לקיטוע כתוצאה
מהיעדר חומרים שאבדו או שנמחקו עם הזמן,
להדבקת חלקי מקורות זה לזה ולטעויות שנפלו
בעריכה ובהעתקה; אלה הרואים בתורה דבר אלו –
הים חיים, שקוצר ידינו לפרשו במלואו נובע
מקוצר השגתנו האנושית; אלה המתעקשים על
עריכה מודעת, שנימוקיה עמה. לדידם, גם הפגי –
מה יסודה בכוונת מכוון שראוי לרדת לחקרה.
כקודמו, המחנה האחרון, שעם חבריו אני
נמנית, מתייחס אל הטקסט כאל שלם, אך ללא
הטאבו. יפקח נא הקורא את חושיו, ייטול את
ארגז הכלים של תורת הספרות וינסה לרדת לחקר
צפונותיו של הסיפור. האפשרות שהטקסט נפגם
והוצג כנתינתו שלא במתכוון קיימת, אך היא
פחות מרתקת ואף נוטה להתעלם מעוצמת החתי –
רה העתיקה והעיקשת של סיפור המפלס דרכו
במשך דורות אל ערוצי תודעותינו להיחרט בהן.
משהו בטקסט האניגמטי שנתקבע כמות שהוא
תובע את שלו, מציק, מעורר אותנו להתבוננות
חוזרת ונשנית בו ולבסוף, עשוי לכונן תובנות
כלל אנושיות ואישיות.
הדמויות והאירועים, בין אם היו ובין אם רק
משל היו, נבחנים מבעד לטקסטורה. ברירת
וןּהחומרים וארגונם נתפסים כביטוי רטורי מכו
ומודע לעצמו, שהקורא מוזמן לחלץ ממנו אמירה,
ללמוד שיעור. קריאה כזו מחייבת לפרוץ לפעמים
את גבולות הסיפור, על מנת לשוב ולבחון לבסוף
את משמעויותיו כשהן לעצמן.
זוהי, כמובן, קריאה מני קריאות, כשברקע
מתהדהד שיח הדורות למינהו, בין אם הוא משמש
ככן שיגור לרעיונות שיועלו כאן, ובין אם הוא
מעורר את יצר החתירה תחתיו.
אין בדברי יומרה לחידוש, כי אם הזמנה להת –
בוננות מחודשת בשלושה מסי –
פורי בראשית.
¯ÂÙÈÒ· ÈÂÒÈΠÈÂÏÈ‚ Ƈ
Ìȇ„„‰
בלב פרשת ויצא נעוץ בדל
סיפור מוזר, מעין כתב חידה.
כוונתי לסיפור הדודאים )ברא –
שית ל', י"ד-ט"ז(, המעורר
תהיות הן בשל מיקומו ברצף
הטקסט, הן בשל קטיעתו בטרם
עת, והן בשל המתח בין תכניו
המוצהרים לאלה הסמויים. כביכול, יש כאן הבזקי
טאבו, שמוטב לא להישיר אליהם מבט.
מאז ומעולם נתפסים פירותיהם של הדודאים
כיפים לחיזוק היצר והפריון. במקרא הם מוזכרים,
בנוסף לסיפור ראובן והדודאים, רק עוד פעם
ַיחֵ רּנוְתָים נִאָדּוּדַאחת, בשיר השירים ז' י"ד: "ה
Ìȇ„„‰ ¯ÂÙÈÒ
Ô‰ ˙Âȉ˙ ¯¯ÂÚÓ
Ûˆ¯· ÂÓ˜ÈÓ Ï˘·
Ï˘· Ô‰ ¨ËҘˉ
¨˙Ú Ì¯Ë· Â˙ÚÈ˘
ÔÈ· Á˙Ó‰ Ï˘· Ô‰Â
Ìȯ‰ˆÂÓ‰ ÂÈÎ˙
ÌÈÈÂÓÒ‰ ‰Ï‡Ï
54
‡È‰ Ôӄȯ٠˙ȯ„
‰ˆ¯Ó ¨˙¯ÙÒÏ ‰¯ÂÓ
‡¯˜Ó ˙¯ÙÒÏ
ÌȯÙÒ ˙ίÂÚÂ
˙ÈȯÙÒ ˙‡ˆÂ‰·
ı·Ș‰ ÌÈÏÚÂÙ‰
„Á‡Ӊ
ב