היום היא נתפסת כמי שמייצגת את הכיוון הראוי
ביותר ליצירתם של חיים עירוניים. קשה לסכם
בשניים שלושה משפטים את התובנות שעולות
מעבודתה של ג'ייקובס, אך אנסה לשרטט תמונה
שלדית של עקרונות היסוד של העירוניות כפי
שהם עולים מתוך ראייתה ותפיסתה.
לדעת ג'ייקובס, העיר אמורה לספק נקודות
מפגש רבות ככל האפשר בין אנשים וציבורים.
לשם כך יש לנסות לערב בין שימושים שונים
מגורים, אזורי עסקים ומסחר, אזורי בילויים ואפי
–
לו תעשיה קלה, לעודד שימוש ברחוב )עם עדיפות
לשימוש ברגליים(, לעודד הצבת פארקים, כריאות
ירוקות, להגביל את גובה הבנייה על-מנת שהר
–
חובות יהיו מוארים ונגישים ונראים על-ידי מספר
רב של משתמשים במרחב הציבורי.
קו מחשבה זה של ג'ייקובס אומץ בחום על-ידי
הרבה מתכננים ובוני עיר. רבים פיתחו מתוכו
עקרונות רבים אשר חוזרים ומשמשים כמילות
מפתח לעירוניות ולעיר ראויות: מפגש, רחוב,
ציפוף מוגבל, עירוב שימושים. כל אלו הם כלים
מצוינים במידה, בתמהיל ובהתאם לתנאיה של
העיר עליה הם מופעלים. גם אם המחזיקים בהם
הפכו להיות דוגמטיים, הרי שהרעיונות הללו
משמשים בעיני כיסודות לעירוניות נכונה, עם
חלופות והתאמות שנערכות על בסיס יסודות אלו.
אך אחת התרומות המשמעותיות יותר של
הספר נמצאת בפרק האחרון, הנושא את הכותרת
"איזה מין בעיה היא עיר?", שמגלם את תפיסתה
הייחודית של הכותבת. בפרק זה מציעה ג'ייקובס
אופן התבוננות אחר על העיר, מעין צורת חשיבה
שמגלמת תפיסה שונה מזו שהחזיקו בה מתכנני
העיר קודם כתיבת הספר. היא מבחינה בין
שלושה סוגים של בעיות מדעיות: פשוטות,
מורכבות בלתי מאורגנות, ובעיות מורכבות
ומאורגנות. טענתה היא כי מתכנני הערים רואים
בעיר בעיה מהסוג השני. דרך ההתמודדות
המקובלת עם בעיה זו היא שימוש מוגבר בסט
–
טיסטיקה, על-מנת להבין התנהגויות ממוצעות
ולנבא את ההסתברות להתרחשותן. מתוך כך
יוצרים המתכננים פתרונות ממוצעים תרתי
משמע, שמובילים את הערים אל פי-פחת, או
לאותו מצב בו הבחינה ג'ייקובס בראשית שנות
השישים של המאה הקודמת.
כדי להמחיש את האופן שבו צריך להתייחס אל
העיר היא מביאה כדוגמה את חוקרי מדעי החיים
והרפואה, שהבינו כי מושא חקירתם - גוף האדם
על מורכבותו, שייך לבעיות מהסוג השלישי. לכן,
יש לראות בעיר יצור חי וככזה יוגדר מחדש
אליבא דה ג'ייקובס כבעיה מורכבת ומאורגנת. את
הטקטיקות הנדרשות לטיפול בבעיות מורכבות
ומאורגנות, שהיא הבעיה העירונית, היא מסכמת
בשלושה הרגלי חשיבה להבנת ערים: לחשוב על
תהליכים, לחשוב בצורה אינדוקטיבית ולחפש
רמזים "לא ממוצעים", הנוגעים לכמויות קטנות
מאוד )ג'ייקובס, עמ' 125-025(. שלושת הרגלי
החשיבה וההתבוננות החדשים בעיר שמציעה
ג'ייקובס מפורטים בשלוש הפסקאות הבאות.
6
