אתרוג | אב תש"ף | אוגוסט2020 | גליון 87

במה, כפי שקורה בפסטיבל “ימי המוזיקה היהודית”. גלבוע מוסיף: “למוזיקה יש יכולת לקרב בין אנשים ובין תרבויות ולפעמים זה נעשה ‘מתחת לרדאר’ של בעלי הסמכות בקהילה. כך למשל המוזיקה החסידית 20- הפופולרית בישראל כבר למעלה מ שנה, יוצרת, בכוונה או שלא בכוונה, חיבורים רבים בין חילונים, דתיים-לאומיים וחרדים. הזמר החסידי הפופולרי סופג השפעות מהמוזיקה החילונית ולהיפך. כך יוצא שהמוזיקה מספרת סיפור של שיתוף והתקרבות בין קבוצות, סיפור שונה לגמרי מסיפור הקונפליקט המתמיד הקיים בין הקבוצות, המסופר על ידי הגורמים הרשמיים והעיתונות״. לשמר את המוזיקה היהודית לפני שתיעלם חקר המוזיקה היהודית בבר אילן נעשה במחלקה למוזיקה בכל שנות קיומה. גלבוע מדגיש שישראל שימשה כר פורה למחקר אתנו-מוזיקולוגי הודות לגלי העלייה שהביאו אתם מסורות מוזיקליות יהודיות, שונות מאוד זו מזו. המוזיקה היהודית היא בחלקה מוזיקה ליטורגית שעיקרה בתפילה בבית הכנסת, וחלקה פרה-ליטורגית שעיקרה “מסביב” לבית הכנסת, בחתונות, בבית ובקהילה. בפונותיקה הלאומית המופעלת כיום על ידי רוּסי, נאסף מגוון החומרים ֶ דווין ס ֶ פרופ’ א הללו. פרופ’ סרוסי הוא חוקר מוזיקה יהודית ישראלית ואתנומוזיקולוג, המתמחה בעיקר בחקר המוזיקה של יהודי צפון אפריקה, האימפריה העות’מאנית ומוזיקה ישראלית עממית ופופולרית. הוא מופקד על הקתדרה למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. “מטרת הפונותיקה היא לקחת את המוזיקה היהודית ולתעד אותה לפני שתיעלם”, אומר פרופ’ גלבוע. עם עלייתם של יהודי ברית המועצות לשעבר, הקים פרופ’ אדווין סרוסי בית ספר למוזיקה שורשית במחלקה למוזיקה בבר אילן, בשיתוף מרכז דהאן. מטרת בית הספר הייתה להחיות את מגוון המסורות המוזיקליות אשר הובאו על ידי מוזיקאים מן המדרגה הראשונה ממדינות ברית המועצות לשעבר. הם החלו להעמיד דור של ממשיכים ואפשרו לאנשים רבים לחזור לשורשיהם המוזיקליים. על הבמה ניגנו יחדיו מוזיקאים ותלמידיהם, והם חיברו בין מסורות מוזיקליות שונות שניתן היה לחברן רק בישראל, שאליה הגיעו יהודים ממסורות מוזיקליות רבות. משפחה מוזיקלית פרופ’ אבי גלבוע מכהן כראש המחלקה למוזיקה בבר אילן זה חמש שנים. הוא נולד בארץ להורים שעלו מניו יורק בתחילת . את האהבה למוזיקה ספג 60- שנות ה ממשפחתו. סבו מצד אמו, סידני לורנס, היה מוזיקאי ומחנך מוזיקלי שכתב ספרים ויצירות ואף הקים קונסרבטוריון בשכונת מגוריו. בקונסרבטוריון זה הוא עצמו התמקד בהוראת פסנתר לילדים בעלי צרכים מיוחדים, וכתב על כך באחד מספריו. הוא חיבר יצירות לפסנתר למתחילים ואף המציא מכשיר שעוזר לתלמידי פסנתר לקרוא תווים. סבו מצד אביו ניצח על מקהלת ילדי בית כנסת בברונקס. אימו עסקה בהוראת המוזיקה והלחינה יצירות רבות למקהלות ואביו, שהיה מדען במכון וייצמן, שימש תדיר כשליח ציבור בבתי הכנסת בהם התפלל. רוב אחיו של פרופ’ 3 גלבוע עוסקים במוזיקה. “בבית דיברו שפות: עברית, אנגלית ומוזיקה. כך שהיה לי ברור שאעסוק במוזיקה”. גלבוע הוא בוגר המחזור הראשון של מגמת מוזיקה בתיכון אמי”ת רחובות. אחרי ששירת בצבא במסלול קרבי החל ללמוד באוניברסיטת בר אילן פסיכולוגיה ומוזיקה והתמחה בתרפיה במוזיקה. את הדוקטורט עשה במחלקה לפסיכולוגיה, תחת הנחייתו של פרופ’ דני אלגום בנושא הקשור למוזיקה: כיצד מילים מסייעות לזכור מנגינות? במקביל לדוקטורט, סיים את מסלול תרפיה במוזיקה במחלקה למוזיקה. הוא טיפל בילדים עם אוטיזם, בילדים מאושפזים בבית החולים שניידר, בנערים חרדיים עם הפרעות קשב וריכוז ועוד. פרופ’ גלבוע החל ללמד בתוכנית התרפיה במוזיקה שבה הוכשר, וכן שימש כמרצה במכללה החרדית שהוקמה באותן שנים על ידי הרבנית עדינה בר-שלום. שם הקים מסלול תרפיה במוזיקה שהכשיר מטפלות במוזיקה חרדיות. מסלול זה ענה על צורך דוחק שקיים במגזר החרדי לכוח טיפולי מיומן ומקצועי״, מציין גלבוע. מוזיקה כבסיס להידברות במהלך עבודתו בבר אילן פיתח גלבוע את הרעיון שניתן להשתמש ראש המחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר אילן, פרופ' אבי גלבוע ראש המחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר אילן, פרופ’ אבי גלבוע: “למוזיקה יש יכולת לקרב בין אנשים ובין תרבויות ולפעמים זה נעשה ‘מתחת לרדאר’ של בעלי הסמכות בקהילה. כך למשל המוזיקה החסידית הפופולרית בישראל כבר למעלה שנה, יוצרת, 20- מ בכוונה או שלא בכוונה, חיבורים רבים בין חילונים, דתיים- לאומיים וחרדים” אב תש״ף 33