אתרוג | ניסן תשעט | אפריל 2019 | גליון 83

עם ידיעה שבמקום מסוים יפגשו מישהו שיעזור להם. בהונגריה הם נעצרו ונשלחו לשלושה חודשים לכלא ושוחררו. משם הם הלכו ברגל לאוסטריה למחנה הפליטים בזלצבורג״. המעבר לאוסטריה היה בלתי חוקי ולכן הלכו הוריה של מרים בלילות והסתתרו בימים. בקושי השיגו משהו לאכול עד שהגיעו למחנה העקורים בזלצבורג שהיה מלא בפליטים. באותו זמן נחסם מעבר ברנר על הגבול שבין איטליה לאוסטריה, שהיה אחד ממעברי ההרים העיקריים באזור, דרכו הבריחו אנשי הבריגדה היהודית ניצולים יהודיים לאיטליה במשאיות של הצבא הבריטי. אלפי הניצולים נתקעו בזלצבורג. ההורים חיו בזלצבורג בתנאים קשים, וכל אותה עת הגיעו למחנה עוד ועוד אנשים מבלי שהייתה דרך להוציא אותם משם. בסופו של דבר מצאו פעילים יהודים מעבר רגלי בהרי האלפים, קרימל שמו, דרכו העבירו את הניצולים לאיטליה. "זה היה מעבר הררי תלול ומושלג. אימא הייתה מספרת שהיא נשברה. היא התיישבה באמצע הדרך ואמרה שאין לה כוח להמשיך ושאבא יעזוב אותה למות שם כי זה קשה לה מדי. אבא צעק עליה להמשיך והצליח לשכנע אותה ללכת. הם לא השאירו אף אחד מאחור". במחנה הפליטים באיטליה, שהיה בעבר מחנה צבאי, הוכנסו הוריה לאולם עם עשר מיטות. "אימא סיפרה 'בעיניי זה היה הילטון. למעלה משנה לא ראיתי מיטה׳. כשאנשי הפלמ"ח הגיעו למחנה לגייס מתנדבים לאימונים צבאיים, אבא שלי התנדב. חצי שנה הוא היה מחוץ למחנה, עבר אימונים וחזר לחכות לאנייה. כשזו הגיעה אבא תפס מקום למעלה כי זו הייתה אניית בהמות שהוסבה להובלת אנשים, וגם בה התנאים היו קשים ואנשים נדחסו כמו סרדינים. ״כשהגיעו ארצה רצו הוריי לשכוח את העבר ולהשאיר אותו מאחוריהם. אבי התגייס לצבא ולמד מהר מאוד לדבר עברית על בוריה ודיבר אתי, התינוקת שנולדה בארץ ישראל, כאילו היה צבר״. הניצולים לא ידעו יו"ר עמותת "מורשת הבריחה" ד"ר מירי נהרי, פסיכולוגית במקצועה נחשפה לסיפור תנועת הבריחה בילדותה דרך סיפורו של אביה, צבי נצר, ניצול שואה, שהגיע ארצה ונשלח על ידי המוסד לעליה ב' לעמוד בראש תנועת הבריחה בפולין. "אבא שלי היה חבר בתנועת הנוער דרור החלוץ ועבר הכשרה כדי לעלות לארץ. כשפרצה המלחמה הוא ברח עם חברי ההכשרה לוילנה, נתפס בגבול והוגלה לסיביר. על גגות של רכבות ברח משם לאוזבקיסטן, הגיע לטהרן ומשם בדרך לא דרך, מחופש לחייל בריטי הגיע לארץ. אחרי שנתיים הוא נשלח בחזרה לפולין כדי לעזור לניצולי השואה להגיע לארץ" (סיפורו של צבי נצר מופיע בהרחבה באתר עמותת מורשת הבריחה). ד"ר נהרי מדגישה שהניצולים עצמם לא תמיד ידעו שמי שעזר להם לברוח מאירופה היו אנשי תנועת הבריחה. התנועה פעלה בצורה לא חוקית כי ממשלות אירופה הוזהרו על ידי הבריטים לא לעזור לניצולים להגיע לארץ ישראל. "שורדי השואה השתחררו מהמחנות ולא היה להם לאן לחזור. והנה פתאום מישהו עוזר להם להגיע למחנה עקורים, ופתאום מישהו מנווט את דרכם לחופי איטליה ופתאום מישהו דואג לכרטיסים, פתאום מישהו מחכה עם אוכל ועם כתובת איפה לישון. פתאום מישהו מעלה אותם על אנייה והם מגיעים לארץ. הפתאום הזה, האחראית לו יו"ר עמותת "מורשת הבריחה", ד"ר מירי נהרי (מימין), ומנהלת תחום החינוך, מרים גרנות פרידמן מנהלת תחום חינוך בעמותה, מרים פרידמן גרנות: "אנחנו רוצים קודם כל הנכחה של סיפור הבריחה במערכת החינוך. היינו רוצים שבכל ימי השואה יעלה גם נושא הבריחה. חשוב שיבינו את תרומתם של הניצולים שיצאו מהמחנות חולים מסכנים, ללמוד איך הגיעו לכאן ומה הם עשו" ניסן תשע״ט 27